שופט בית משפט השלום בירושלים, ירון מינטקביץ גזר שלוש וחצי שנות מאסר, לנאשם בעבירות של מעשה מגונה בקטין והחזקת חומר תועבה לאחר שביצע מעשים מגונים בשני ילדים בני 9 ו-11 במשך מספר פעמים. השופט גם הורה לו לפצות את כל אחד משני הילדים בעשרים אלף שקלים.
- העונש הוחמר: עונש מאסר למורה שביצע מעשים מגונים בתלמידה
- 3.5 שנות מאסר לצעיר שפגע מינית בבת 4.5
- זירת המשפט – ניסיון לשנות את כללי המשחק
על פי כתב האישום, התגורר הנאשם עם משפחתו בישוב סמוך לירושלים שם התגוררה משפחה ובה שני אחים קטינים, האחד כבן אחת עשרה שנים והשני כבן תשע. בני שתי המשפחות התפללו באותו בית כנסת וכך נוצר בינם קשר. במהלך התקופה האמורה הסיע הנאשם מספר פעמים את שני הילדים מהמוסד החינוכי בו למדו, הנמצא מחוץ לישוב, אל הישוב ונהג לבלות עמם, וניצל זאת על מנת לבצע בהם מעשים מגונים שונים במספר הזדמנויות.
הראיה המרכזית אשר קשרה את הנאשם למעשים היא רצף התכתבויות שלו עם אדם אחר, שעל פי פרטי איש הקשר שלו במכשיר הטלפון של הנאשם, שמו גדעון. הנאשם ראה באותו גדעון יועץ ומדריך לעולם הפדופיליה, סיפר לו על עבירות המין אותן ביצע בילדים ושיתף אותו ברצונו לבצע בהם ובילדים אחרים עבירות מין חמורות נוספות.
עוד עלה מההתכתבויות, כי מעבר למעשים אותם ביצע הנאשם, הוא גם ביקש ללמד את אחד הילדים לבצע בו מין אוראלי ורצה לבצע בילד בן ה-11 מעשה סדום. כמו כן הנאשם ביקש מגדעון פעמים רבות שילמד אותו כיצד לפתות ילדים, ושיצרף אותו כאשר הוא "מזיין ילד" ויעלה אותו לשיחת וידאו כאשר על מנת שהנאשם יוכל לראות את הדברים במו עיניו ובשל כך הורשע בניסיון לצרוך חומר תועבה.
השופט מינטקביץ ציין בגזר הדין כי מאחורי האיסור על החזקת חומר תועבה פדופילי וצריכתו עומדים מספר רציונליים, אשר החשוב שבהם הוא שמאחורי כל סרטון ותמונה שהחזיק הנאשם, יש קטין אשר נוצל והושפל – ואף גרוע מכך – על ידי מי שהכין אותם, כדי לספק את דחפיהם הסוטים של צרכני החומר. הביקוש לחומר תועבה ממין זה הוא המניע להכנתו ולפגיעה בקטינים הכרוכה בכך ואין צורך להרחיק ולתור אחר דוגמאות רחוקות, שהרי בקשותיו של הנאשם מגדעון להעלות אותו לשיחת וידאו כאשר הוא "מזיין ילד" מהוות למעשה שידולו של גדעון לאנוס קטין ואגב זאת גם לפגוע בפרטיותו, על מנת לספק את דחפיו של הנאשם ורצונו לצפות במעשה. לצד זאת, החזקת חומר זה והפצתו מעודדת דחפים סוטים ומעוותים, אשר בסופו של יום עלולים לבוא לידי ביטוי במעשים – כפי שמוכיח המקרה הזה.
"לחובת הנאשם שקלתי, כי לא קיבל אחריות למעשיו וגם היום הוא עומד על חפותו. אינני מחמיר עם הנאשם בשל כפירתו, שהרי זו זכותו של כל נאשם – אך העדר מודעות לחומרת המעשים ולפגיעה שיש בהם באחרים הוא נתון שיש להביאו בחשבון – ועל פי התרשמותי הישירה מהנאשם כאשר העיד לפני, תובנה למשמעות מעשיו ופגיעתם בקטינים רחוקה ממנו. אעיר בהקשר זה, כי התקשיתי לרדת לעומקה של הטענה, כי יש לזקוף לזכות הנאשם את "תעצומות הנפש" אותן הוא מפגין בכך שהוא נאמן להכחשתו את העבירות בהן הורשע ואינו משלים עם הכרעת הדין המרשיעה".
השופט הוסיף בגזר הדין: "נתתי משקל גם לרכיב ההרתעה האישית, בשל הסיכון הממשי כי הנאשם ישוב ויבצע עבירות דומות: נתון זה עולה מהערכת המסוכנות שהתקבלה בעניינו של הנאשם לפני כשנה, מתסקירי שירות המבחן וכן מהעובדה שהנאשם אינו מודע לחומרת מעשיו ופגיעתם בקטינים, אינו רואה פסול בקשר מיני עם ילדים ואינו מוכן לעבור הליך טיפולי אמיתי. מעבר לכך, הסיכון הטמון בנאשם עולה מדברים מפורשים וברורים שאמר לגדעון פעמים רבות, על רצונו לבצע בשני הקטינים עבירות מין נוספות וחמורות יותר, וכן על רצונו לבצע עבירות מין בילדים אחרים. אך ברור הוא, כי רצון לעבור עבירה אינו מהווה עבירה לכשעצמו, שהרי דברים שבלב אינם דברים, אך מדובר בנתון רלוונטי להערכת המסוכנות הטמונה בנאשם והחשש כי ישוב ויפגע מינית בקטינים – ומכאן לצורך להרתיעו מלעשות כן".
_______________________________________________________
