שופטת בית משפט לענייני משפחה בתל אביב, ורד שביט פינקלשטיין, דחתה תביעה של קרובת משפחה של אישה שנפטרה וקבעה כי מסמך שכותרתו "תצהיר ביטול צוואה" שכתבה הנפטרת בסמוך למותה מבטלת את כל שלושת הצוואות שכתבה בחודשים שקדמו לו ועיזבונה של המנוחה יחולק בהתאם לכללי הירושה על פי דין.
המנוחה הלכה לבית עולמה כשהיא גרושה ללא ילדים. יצוין, כי גם הוריה ואחיה של המנוחה נפטרו לפניה. התובעת הינה בת דודתה של המנוחה מצד אביה, ואילו הנתבעת הינה חברתה של המנוחה. לאורך השנים, המנוחה התגוררה בדירתה והיא כתבה מספר צוואות תוך מספר חודשים בצוואה הראשונה לטובת חברתה שנתבעת, במסגרתה הורישה לה את כל רכושה. צוואה זו לא הוגשה לקיום על ידי הנתבעת אלא הומצאה לתיק בית המשפט בהתאם להחלטה שניתנה.
כעבור חודש ערכה המנוחה צוואה שנייה מתוקנת לטובת חברתה – הנתבעת, במסגרתה הורישה לה את כל רכושה. יצוין, כי השוני בין הצוואה הראשונה לבין הצוואה השנייה, הוא בכך שלצוואה השנייה הוסף בסעיף 4 משפט לפיו המנוחה ביקשה שהנתבעת 2 תהיה המטפלת היחידה בה במקרה והיא תהיה במצב סיעודי.
כעבור חודשים ספורים, ערכה המנוחה צוואה שלישית, במסגרתה הורישה את כל רכושה לתובעת. צוואה זו הופקדה במשרדי הרשם לענייני ירושה בירושלים ועל פי הכתוב בה היא נחתמה בתל אביב. יצוין, כי הצוואה השלישית לא נערכה במשרד עו"ד בו נחתמו הראשונות אלא נערכה במקום אחר ועליה חתומים שני עדים.
כשלושה שבועות לאחר עריכת הצוואה השלישית, ערכה המנוחה מסמך שכותרתו "תצהיר ביטול צוואה" במסגרתו כתבה המנוחה כי היא מבטלת כל צוואה שנעשתה קודם למועד מסמך ביטול הצוואה ובייחוד מבטלת את צוואותיה הקודמות או כל צוואה אחרת אם קיימת.
באותה תקופה אובחנה המנוחה עם גידולים סרטניים וגרורות בראשה, לאחריהם עברה המנוחה טיפולי הקרנות ובסמוך לאחר מכן עברה לבית אבות במחלקת הוספיס לחולים סופניים, עד שהלכה לעולמה כחודש וחצי לאחר עריכת המסמך.
התובעת התנגדה למתן תוקף משפטי למסמך ביטול הצוואה בכל הנוגע לצוואתה השלישית של המנוחה שנערכה לטובתה, מאחר ומסמך ביטול הצוואה מבטל רק את שתי הצוואות שנערכו לטובת הנתבעת ולא את הצוואה השלישית שנערכה לטובת התובעת באשר אין כל אזכור בתצהיר זה לצוואה שנערכה לטובת התובעת. "על כן", כך נטען, "בהיעדר אזכור מפורש ואף ביטול מפורש של הצוואה שנערכה לטובת התובעת, הצוואה שנערכה לטובת התובעת תקפה לכל דבר ועניין… לאור התנאי המפורט שנכתב בצוואה השלישית לפיו ניתן לשנות את הוראות הצוואה הנ"ל רק באמצעות צוואה אחרת שהמנוחה תערוך כדין ומשצוואה כאמור לא נערכה על ידי המנוחה, אזי אין תוקף למסמך הביטול".
לחילופין, נטען עוד, כי יש לפרש את המילים "ו/או כל צוואה אחרת" כך שהכוונה לכל צוואה שנעשתה לטובת הנתבעת אם קיימת. הסיבה שבגינה ערכה המנוחה את מסמך ביטול הצוואה היתה לטענת התובעת, לצורך ביטול הצוואות שנערכו לטובת הנתבעת מאחר והיא פחדה ממנה שניסתה להשתלט על נכסיה ואף היתה מיופת כוח שלה בחשבון הבנק וכן בעניינים רפואיים.
השופט ורד שביט פינקלשטיין, קבעה כי אין חולק כי תצהיר הביטול נעשה בדרך של "מעין צוואה" ועונה על התנאים הצורניים הנדרשים בסעיף 20 לחוק הירושה והורתה כאמור על ביטול כל הצוואות שכתבה המנוחה ועיזבונה כאמור יחולק בהתאם לכללי הירושה על פי דין.
"התצהיר נערך בכתב", כתבה השופטת, "נושא את תאריך הביטול, התצהיר נחתם ע"י המצווה בפני שני עדים, אשר אישרו באותו מעמד ובחתימתם את חתימת המנוחה בפניהם. בכך, עומד תצהיר ביטול הצוואה בדרך הקבועה בחוק הירושה לביטול צוואה ועל כן הוא מסמך תקף לכל דבר ועניין".
עוד הוסיפה השופטת כי "באשר לטענתו החלופית של האפוטרופוס הכללי כי מסמך הביטול מהווה גם 'צוואה' אשר עומדת בפני עצמה, אין בידי לקבל טענה זו. תצהיר ביטול צוואה אינו מהווה צוואה כשלעצמו שכן הוא אינו מעניק דבר, אולם תצהיר ביטול הצוואה בהחלט מקיים את התנאים הנדרשים לביטול צוואה".
