שופט בית משפט לענייני משפחה בת"א, שמואל בר-יוסף, בתביעות משמורת הדדיות לשלושה קטינים במסגרת סכסוך גירושין, כי ילדי הצדדים יהיה במשמורת האב והילדים ישהו עם האם בימים ב' ו- ד' מתום שהותם במסגרות החינוך ועד למחרת היום עת תשיבם למסגרות החינוך. כמו כן ישהו הילדים עם האם בכל סוף שבוע שני. "האם מודעת לחשיבות מקומו של האב בעולמם של הילדים. דא עקא, 'הצלחתו' של האב כהורה היא לצנינים בעיני האם, שכן, לתפיסתה, הדבר מאפיל על מקומה המרכזי במערכת ההורית", כתב השופט בהחלטתו.
מדובר בתביעות משמורת הדדיות, בנוגע לילדי הצדדים, ילדים, שהינם כיום כבני 11, 8 ו- 6 שנים. בתחילת שנת 2018 הגישו הצדדים תובענות הדדיות, שהסתיימו בהסכם גירושין שנכרת באולם בית המשפט, בהסכם לא נקבעה משמורת פורמלית, אלא הסדרי שהות של הילדים עם כל אחד מהוריהם.
עוד בטרם יבשה הדיו על ההסכם, הגישה האם תביעה "בעניין משמורת והסדרי ראיה", בה עתרה לכך, שהילדים לא ילונו עם האב באמצע השבוע. בתביעתה טענה האם, ש"הילדים מצויים במצב נפשי קשה מנשוא. הנתבע מתעלל בילדים, מסית אותם כנגד אימם ומונע מהם כל תקשורת תקינה".
עוד נטען "כי מצבם של הילדים מידרדר באופן קיצוני וחריג" ו"כי הילדים אינם מורגלים לטיפולו של האב. הנתבע לא תפקד משך עשור כאב פעיל". בהמשך הדברים טענה האם, שהיא נחשפה "להזנחה פושעת" של הילדים מצד האב. בשל הזנחה זו, כך נטען, איבדה הבת הצעירה 3 קילוגרמים ממשקלה ומפגינה חרדת נטישה. עוד נטען, שהאב מלביש את הילדים בבגדים לא ראויים ושולח אותם למוסדות החינוך מלוכלכים וכן האב צילם את הבת הבכורה בעירום תוך חשיפת אבריה המוצנעים.
כמו כן נטען, שהאב מבודד את הבת הבכורה ומונע ממנה להימצא בקרבת חברותיה והוא מותיר את הילדים "שעות רבות מול מסכי טלוויזיה ומחשב אשר תוכנם אינו ראוי לילדים בגילאים אלו". האב עצמו הכחיש מכל וכל את הנטען, ואף הגיש בקשה לדחיית תביעת האם על הסף.
בדיון ראשון שהתקיים הבהיר השופט לצדדים, את הנזק החמור שנגרם לילדים בגין המאבק בין הוריהם. בתום הדיון הופנו הצדדים לטיפול, על מנת לגבש מסר הורי אחיד ולהגיע להבנות בכל הנוגע להסדרי השהות של הילדים. המטפל ציין בחוות דעתו: "למיטב הבנתי והתרשמותי שהאב מתפקד היטב עם הילדים. לא הבחנתי בשום צורה שהם סובלים מהקרבה אל האב. להיפך, בפגישות אתם היו גילויים של חום ואהבה, תפקדו ברמה גבוהה מאוד, קשר ותקשורת טובה בין הילדים לבין עצמם ובינם לבין האב. יחד עם זאת התרשמתי שהילדים כואבים ועצובים כתוצאה מהיחסים בין ההורים. האם מעוררת סימפטיה רבה, ניכר מדבריה שהיא אוהבת מאוד את הילדים והם חשובים לה. לכן לא הבנתי את אי הסכמתה לפגישה משותפת עם ובלי הילדים".
האם התנגדה להמלצות התסקיר ובסיכומיה זנחה עתירתה למשמורת אם, שהוחלפה בעתירה למשמורת משותפת. האם טענה, שאין לזקוף לחובתה את הפסקת הטיפול אצל המטפל שאירעה "לאחר שישה מפגשים ומטעמים של חוסר אינטראקציה ועלות כספית". האם ציינה שהיא מטופלת כיום על ידי מטפלת פרטית.
השופט בר יוסף קבע כי "לא מצאתי בטיעוני האם טעמים כבדי משקל שיצדיקו סטייה מהמלצות התסקיר". על כן הוא הורה כי הילדים יהיו במשמורת של האב, וקבע שהאם תשלם את הוצאות האב בסך 3,000 שקלים. "לפי כל הראיות", כתב השופט, "האב הוא הורה טוב ומיטיב המתפקד בצורה טובה בתנאים לא קלים. כפי שנכתב בדוח, האם מודעת לחשיבות מקומו של האב בעולמם של הילדים. דא עקא, 'הצלחתו' של האב כהורה היא לצנינים בעיני האם, שכן, לתפיסתה, הדבר מאפיל על מקומה המרכזי במערכת ההורית".
השופט בר יוסף הוסיף: "אמביוולנטיות זו באה לידי ביטוי גם באולמי. מחד גיסא, מצהירה האם שהיא חפצה בהורות משותפת וטובה, וכאשר היא אומרת את הדברים, היא מאמינה בהם. כפועל יוצא, האם מסכימה להליכים טיפוליים ומצהירה הצהרות חיוביות בעיניים דומעות. אך מאידך גיסא, האם מחליטה שהתנהלות כזו או אחרת איננה לרוחה, ואז היא מפעילה את הסמכות ההורית העודפת שיש לה לתפיסתה, על ידי קביעת עובדות בשטח".
____________________________________________________
