סכסוכים על ירושה בין אחים הינם דבר שכיח, אולם הסכסוך בין האחיות שהגיע לפתחו של ביהמ"ש למשפחה בת"א כלל גם גרשה לפיצוי עבור הוצאות שקדמו למות אמם. השופטת תמר סנונית-פורר נעתרה לבקשה ופסקה לאחרונה כי האחות תקבל מעזבון אימן שנפטרה לפני כעשר שנים, סכום של כ-155 אלף שקלים, בגין הוצאות שהיו לה עד מותה.
- האם ניתן לתת צו ירושה למי שאינו אזרח ישראלי?
- תובע טען שהעברת זכויות בדירה לאימו היו למראית עין בלבד, מה קבע ביהמ”ש?
מדובר היה בתביעה כספית בסך 381 אלף שקלים, אותה הגישה התובעת כנגד אחותה, לתשלום מכספי העזבון מחצית מחובות המנוחה הנטענים כלפי התובעת עד ליום פטירת האם בשנת 2011. התובעת טענה כי אין חולק שהיא היתה המטפלת העיקרית באם המנוחה מזה שנים ארוכות החל מ-20 שנים לפני פטירתה של המנוחה ועד ליום מותה, סעדה אותה, ניהלה את ענייניה הכספיים ודאגה לטיפול בטיפולים הרפואיים, טיפולים סיעודיים, תרופות, הוצאות שוטפות למחייתה, מתן תשלומים למטפלת, חובות ואחזקת בית מגורי המנוחה.
התובעת טוענת כי האם סמכה עליה לניהול ענייניה השוטפים ולראיה התובעת הייתה שותפה בחשבון הבנק של המנוחה החל משנת 1995. התובעת הוסיפה כי לעומתה, אחותה לא לקחה חלק בטיפול במנוחה ואף לא התעניינה במצבה הכלכלי והיתה מודעת לכך שהתובעת מוציאה הוצאות גבוהות על מנת לממן את צרכי המנוחה.
מנגד, האחות טענה כי יש לדחות את התביעה על הסף בשל התיישנות, וכי התביעה הוגשה תוך שימוש לרעה בהליכי משפט, במטרה להתעשר שלא כדין על חשבונה, כאשר לטענתה המניע שעומד מאחורי הגשת התביעה הינו תגובת נגד ונקמה מצד התובעת כלפי הנתבעת לאור הגשת התביעה הרכושית ופסק הדין שניתן בגינה.
הנתבעת המשיכה וטענה כי מאז ומתמיד היתה בקשר עם אימה והציעה כל עזרה שנדרשה. התובעת מעולם לא העלתה בפניה דרישה כספית או בקשה לסיוע. להיפך, כאשר הנתבעת שאלה את התובעת על כך, התובעת השיבה כי מצבה הכספי של המנוחה טוב ומאפשר לה להתקיים בנוחות. הנתבעת טוענת כי הכספים שהתובעת טוענת שהוצאו מכיסה, הוצאו על דעתה בלבד וללא התייעצות וקבלת הסכמה.
בסיכומו של דבר השופטת קיבלה את התביעה חלקית, זאת לאחר שהוצגו לה מסמכים וראיות וציינה כי לעצם החבות, הנתבעת לא הציגה כל עילת הגנה מדוע על התובעת לשאת לבדה בהוצאות האם המנוחה ומדוע על עיזבון האם לא לשאת בהוצאות אלה, קרי נשיאה בחובות בחלקים שווים של 2 האחיות היורשות.
"המשמעות המעשית הכלכלית של נשיאת התובעת בהוצאות האם", כך נכתב בהחלטה, "כי עיזבון האם המנוחה היה בעל רכוש רב יותר לחלוקה בין האחיות. לולא כן – היה העיזבון שווה פחות וחלקה של הנתבעת היה קטן בהתאמה".
השופטת הוסיפה: "לאחר בחינת הראיות והעדויות, שוכנעתי כי התובעת עמדה בנטל ההוכחה כי נשאה ממקורותיה בפער ההוצאות של המנוחה, וכי מדובר בחוב אשר על העיזבון להשיב לה בהתאם לסעיף 134(א) לחוק הירושה. על כן, התובעת זכאית להחזר הוצאות בגין הוצאות אותן הוציאה עבור המנוחה במהלך השנים, בהתאם לחלוקת נטל החובות בין היורשים לפי חוק הירושה".
השופטת גם ציינה, כי בעניין טענת הנתבעת לגבי המניעים העומדים מאחורי הגשת התביעה, "הרי שלא מצאתי בטענה זו כל ממש".
"איני רואה כל טעם נפגם", כך לפי השופטת, "בעצם הגשת התביעה על ידי התובעת, וגם אם חלק מהמניע להגשת תביעה זו נבע כתוצאה מכך שהנתבעת הגישה את התביעה הרכושית כנגד התובעת, הרי שלגיטימי כי בעל דין יחליט כי הוא עומד על זכותו לאחר שראה כי בעל הדין השני מחליט לעמוד על זכויותיו. בנוסף, אני סבורה כי מתקיימים התנאים לפסיקת החזר הוצאות לתובעת גם מכוח עילת עשיית עושר ולא במשפט. אמנם עילה זו לא הוזכרה בכתב התביעה כמקור החבות, עם זאת הסעד התבקש, העובדות פורטו והנימוק המשפטי ממילא מוטל על כתפי בית המשפט".
_______________________________________________
