שופט בית משפט המחוזי בחיפה, סארי ג'יוסי, זיכה מחמת הספק נאשם בעבירת הצתה לאחר ששהה במעצר עד תום ההליכים במשך יותר מחצי שנה. השופט ציין בהחלטתו את מחדלי החקירה ובין השאר אי הוכחת מניע של הנאשם, העדר ראיות פורנזיות וכן מצפיה במצלמות האבטחה אי אפשר לזהות את הנאשם בהם.
על-פי עובדות כתב-האישום, בחודש יולי שעבר לפנות בוקר, יצא הנאשם מביתו כשברשותו שקית ובתוכה בקבוק המכיל חומר דליק ורכב על אופניים חשמליים לכיוון ביתו של המתלונן. בהגיע הנאשם אל סמוך לבית, ירד מן האופניים עת הוא אוחז בשקית, ניגש לחלק הקדמי של הרכב, ושילח אש, במזיד, ברכב אשר חנה ברחוב הסמוך לבית, בכך ששפך את החומר הדליק מן הבקבוק שהיה בשקית על הרכב, הציתו, שב לאופניים ונמלט מן המקום. כתוצאה מן ההצתה, הרכב הוכרז כ"אובדן כללי".
הנאשם כפר במיוחס לו בכתב-האישום, וטען, כי הוא אינו קשור לא למעשה ההצתה מושא כתב האישום, ואף לא לרכב האמור. בנוסף טען הנאשם, כי חלקים מסוימים מן האמירות שלו בחקירתו במשטרה, הן במחלוקת, הואיל וקיימים ברשותו מסמכים רפואיים המעידים שהוא נחקר תחת אזהרה במשך שעות ארוכות, וזאת למרות שהוא היה מצוי במצב רפואי קשה.
לטענת הנאשם, לא זו בלבד שיש לפסול את מרבית הראיות שהוצגו על-ידי המאשימה, הרי שעומדות לו טענות הגנה מן הצדק בשל מחדלי החקירה הרבים שהצטברו בתיק, אשר פגעו בהגנתו ובאפשרותו להתגונן. בנוסף, וזה העיקר, סבור הנאשם, כי המאשימה לא הצליחה להוכיח מעבר לספק סביר, כי הדמות שנראית בסרטונים שהופקו ממצלמות האבטחה, היא דמותו, ולפיכך, לטענתו, יש לזכותו.
התביעה טענה, כי כל המסלול שעבר הנאשם, החל מן הרגע בו יצא מפתח דירתו, עובר דרך המסלול שהוא עבר ברחובות העיר עכו, לרבות רגע ההצתה, ועד אשר שב לדירתו, מתועד באופן מלא במצלמות אבטחה. מצלמת האבטחה, כך נטען, אף מתעדת, כי לאחר ששב הנאשם לביתו, לאחר ביצוע ההצתה, יצא הנאשם שוב מן הבית וזרק שקית לפח-אשפה סמוך לביתו.
בפעולת חיפוש שבוצעו בסמוך למועד זה, בעקבות צפייה במצלמות האבטחה, נתפס בקבוק המכיל בנזין בתוך שקית שדומה לשקית שהשליך הנאשם על-פי התיעוד במצלמות. הבגדים של הנאשם, כך טענה התביעה, כפי שנצפו במצלמות האבטחה נתפסו בביתו. גם האופניים החשמליים עליהם נראה הנאשם רוכב במצלמות האבטחה נתפסו.
השופט סארי ג'יוסי, קבע כי, מצלמות האבטחה מהוות "חומר מחשב", וכי הפקת התכנים מן המצלמות האמורות מהוות "חדירה לחומר מחשב" ולמרות שהמשטרה לא טרחה לבקש צו-חיפוש, הסכימו הנציג מעיריית עכו, והן אדם נוסף לאפשר למשטרת ישראל גישה אל מצלמות האבטחה, והפקת התכנים הרלוונטיים מהם, אולם השופט קבע כי היתה המשטרה צריכה לבקש צו חיפוש.
אולם, למרות שלטענת הנאשם, היה די בעובדה, כי לא ניתן צו-חיפוש על-מנת לפסול את הראיות שהתקבלו ממצלמות האבטחה, ולזכותו מן העבירה בה הוא מואשם, השופט לא קיבל זאת מאחר ודוקטרינת "פירות העץ המורעל" לא התקבלה בשיטת המשפט הישראלית, ותחתיה אימץ בית המשפט העליון בעניין יששכרוב, את כלל הפסלות היחסית, אשר מעניק לבית המשפט שיקול-דעת בשאלת פסילת ראיות והתנאי השני, של מבחני דוקטרינת הפסלות אינו מתקיים מאחר וקבלת הראיה לא פגעה פגיעה מהותית בזכותו של הנאשם להליך הוגן.
השופט החליט לבסוף לזכות את הנאשם מחמת הספק לאחר שקבע כי התביעה לא הצליחה להוכיח מניע להצתת רכבו של המתלונן על-ידי הנאשם מאחר והן המתלונן, והן הנאשם ובני-משפחתם העידו, כי אין ביניהם כל היכרות מוקדמת, והמתלונן אף עמד על כך שהוא לא אוים בכל צורה. עוד צוין כי לאחר שהשופט צפה ארוכות בסרטוני האבטחה, ובתמונות, הוא הגיע למסקנה כי לא ניתן לקבוע במידת הוודאות הדרושה בהליך הפלילי, כי אותה דמות שנראית מציתה את הרכב, היא הנאשם.
"סבורני, כי בענייננו, כפי שפירטתי לעיל, מארג הראיות אינו מוביל למסקנה הגיונית אחת ויחידה המצביעה על אשמתו של הנאשם, ודומה, כי התשתית הראייתית שהונחה, כמו גם זו שלא הונחה בפני בית המשפט, בשים לב למחדלי החקירה, פער הזמנים בין מצלמות האבטחה השונות, העדר ראיות פורנזיות מסבכות והעדר מניע, מותירות את אותו הספק הסביר, שמא הנאשם אכן נסע לכיוון אחר ואותה דמות מטושטשת, שלא ניתן לזהותהּ, אינה דמותו, על יסוד כל האמור לעיל, אני מזכה את הנאשם מעבירת ההצתה המיוחסת לו", כתב השופט בהכרעת הדין.
___________________________________________________
