שופט בית משפט השלום בטבריה, סאמר ח'טיב חייב את בנק דיסקונט ב-3,000 שקלים פיצויים ללקוח, כולל שכ"ט עו"ד והוצאות לאחר שעוכב במשך מספר שעות בסניף בזמן שרצה למשוך כספים מחשבונו. "לקוח המגיע לסניפי הבנק", נכתב בפסק הדין, "מצפה לקבל שירות הולם ואם בשל תקלה או טעות מצד הבנק, שאין ללקוח כל מעורבות בה, נגרמו ללקוח טרדה ואי נעימות, הרי שעל טעויות אשר גורמות ללקוח תמים לבזבז את זמנו, יש לשלם, ואין הבנק יכול לפטור את עצמו מאחריות".
על פי הנטען בכתב התביעה, במועדים הרלבנטיים, ניהל התובע חשבון עו"ש בבנק דיסקונט, בסניף בבת ים כאשר הוא מתקיים מדמי סיוע בשכר דירה בסך של 770 שקלים וקצבת נכות בסך של 2,964 שקלים על רקע נכותו הרפואית.
התובע, לפי תביעתו, הגיע לסניף בנק דיסקונט בטבריה על מנת למשוך מחשבונו סך של 100 שקלים לצורך רכישת מזון, אולם, הבנק סירב בכל תוקף לבצע את המשיכה הנ"ל בטענה שאין אישור של סניף בת ים לביצוע הפעולה. תחילה, האמין התובע לדברי נציגת הבנק אך בהמשך נזכר כי אסור לבנק למנוע משיכת כספים של קצבת נכות, בפרט בסכום שהתובע ביקש למשוך. כמו כן, לא הייתה כל מניעה לאשר את ביצוע המשיכה שכן יתרת החשבון הייתה מצויה בזכות.
לטענת התובע, למעלה משלוש שעות ובחום הכבד ששרר באותו היום בעיר טבריה, בעודו רעב ומותש, המתין בסניף על מנת שיתקבל אישור מסניף בת ים. "בסופו של דבר", נכתב בתביעה, "נאמר לו, בחוסר אמפתיה, כי הוא מנוע מלמשוך את כספי הקצבה. מתוך תסכול וזעם ונוכח נכותו, מסר התובע שרשרת זהב יקרת ערך, מבחינה כספית וסנטימנטלית, ללקוח אחר של הבנק אף על פי שלא הייתה כל היכרות בין השניים. למחרת היום, שב התובע לסניף, אלא שהפעם, למרבה ההפתעה, אושרה לתובע משיכה בסך של 100 שקלים מחשבונו. ואולם, לא היה בכך כדי לבטל את עוגמת הנפש שחווה יום קודם לכן ואת תחושת העלבון, הרעב והכעס שחש לאור התנהלותו של הבנק וקשיחות הלב שהפגין כלפיו".
בכתב ההגנה, הכחיש הבנק מכל וכל את טענות התובע כלפיו. לטענת הבנק, פנה התובע לקופאי בסניף טבריה של הבנק וביקש ממנו למשוך כספים במזומן מחשבונו המתנהל בסניף בת ים, כאמור. מאחר שחשבונו של התובע לא מתנהל בסניף בו ביקש לבצע את משיכת הכספים, הועברה פנייה לסניף בת ים לצורך קבלת אישור משיכה במזומן.
לאחר זמן, התקבל אישור מסניף בת ים למשיכת סך של 300 שקלים בלבד מהחשבון. ואולם, כשהתקבל האישור התובע כבר לא היה בסניף. סגנית מנהל הסניף יצאה החוצה לחפשו כדי להודיע לו כי נתקבל אישור כאמור, אך התובע לא היה במקום. בשעות אחר הצהריים של אותו היום או למחרת, חזר התובע לסניף ולאחר התנהלות קולנית ואלימה בסניף, הוא משך בקופה כספים במזומן.
השופט חט'יב, לאחר עיון בטענות הצדדים ובכל חומר הראיות הגיע לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל בחלקה הקטן. "הבנק לא סתר את גרסתו של התובע, בה נתתי אמון, ולפיה הוא המתין בסניף למעלה משעתיים עד שנאמר לו כי לא נתקבל אישור לבצע את משיכת הכספים. הבנק טען בכתב הגנתו כי 'לאחר זמן' התקבל אישור, מבלי שפירט את משך הזמן".
"נתתי אמון בעדותו של התובע", הוסיף השופט, "כי נוכח התנהלות הבנק והתארכות הטיפול בבקשתו, הוא חש עלבון וכעס. אמנם, ידוע ומקובל כי במוסדות פיננסיים, ממשלתיים וכיו"ב, זמן ההמתנה אינו ידוע מראש וייתכן כי לקוח יצטרך להמתין מעבר לזמן המוערך על ידו. יחד עם זאת, מקובלת עליי הטענה כי אין הבנק יכול לפטור עצמו בקלות מעגמת הנפש שנגרמה לתובע עקב התארכות הטיפול בעניינו ועקב הסירוב להיעתר לבקשתו למשיכת כספים, ללא כל סיבה מוצדקת שהובאה לפניו בזמן אמת או לפני בית המשפט כעת".
לדברי השופט, "בכל הכבוד לבנק, התרשמתי, כי הוא מנסה להסיר מעצמו אחריות בטענה כאילו לא קרה דבר ובסך הכל הייתה תקלת תקשורת שבעטיה חל עיכוב בטיפול בבקשת התובע. לקוח המגיע לסניפי הבנק מצפה לקבל שירות הולם ואם בשל תקלה או טעות מצד הבנק, שאין ללקוח כל מעורבות בה, נגרמו ללקוח טרדה ואי נעימות, הרי שעל טעויות אשר גורמות ללקוח תמים לבזבז את זמנו, יש לשלם, ואין הבנק יכול לפטור את עצמו מאחריות על ידי אמירה סתמית וכללית שבסך הכל מדובר ב"קשיי תקשורת"., בטענה שהעניין התארך עקב תקלה, טענה שממילא לא הוכחה, בפרט בנסיבות בהן מדובר באדם נכה".
_____________________________________________
