שופטת בית משפט השלום בחיפה, נסרין עדוי-ח'דר, הורתה לפצות בני זוג שיצאו לבילוי משותף עם חבריהם אך בסופו הותקפו על ידם. בני הזוג פונו בעקבות התקיפה לבית החולים כשהם סובלים מחבלות, לגבר אף נקבעה נכות בעקבות האירוע. ביהמ"ש קבע כי הגבר שנפגע יפוצה ב-18 אלף שקלים ואילו האישה תקבל פיצוי בסך 8,500 שקלים, לאחר שהוכו על ידי שלושת חבריהם לבילוי משותף.
לטענת התובעים, הם יצאו לבלות עם הנתבעים שני גברים ואשה לבלות בחיפה, בזמן שעשו דרכם חזרה לביתם ברכב לאחר הבילוי משותף, אחד הנתבעים עצר את הרכב וביחד עם חברו החלו להכות ולתקוף את התובע וגרמו לו לחבלות של ממש בפניו, צלקת מתחת לעין ימין, שבר בעצם האף ועוד. עוד נטען, כי הנתבעת תקפה את התובעת וגרמה לה חבלות בראש, בפנים, דימום תת לחמתי בעין שמאל וחבלה בצלעות מימין.
התובע טען, כי עקב האירוע נותרה לו צלקת והוא יאלץ למשך כל חייו, לרכוש מוצרי איפור לטשטושה ועתר לקבלת פיצוי בסך של 61 אלף שקלים. עוד טען, כי עקב האירוע הוא נעדר מעבודתו לשלושה חודשים וביקש פיצוי בגין הפסדי שכרו בסך של כ-35 אלף שקלים. עוד טען התובע כי עקב האירוע נותרה לו נכות רפואית צמיתה בשיעור של 10%, בגין השבר באף והצלקת מתחת לעין ימין. מכאן, הוא ביקש פיצוי בסך של כ- 330 אלף שקלים בגין הפסדי שכרו העתידיים.
התובעים הוסיפו וטענו, כי הם נזקקו לעזרת זולתם ולא מן הנמנע כי יידרשו לעזרה כאמור גם בעתיד. אך, בסופו של יום נדרש פיצוי עבור התובע בלבד, וזאת בסך של 30 אלף שקלים. עוד נטען, כי מכיוון שהתובעת אינה תושבת ישראל נדרש כי תפוצה בגין עלות טיפולה בבית החולים, וזאת בסך של 6,090 שקלים ובגין כאב וסבל נתבקש פיצוי לתובעים בסך של 50 אלף שקלים.
הנתבעים טענו מנגד, כי הם לא תקפו את התובעים. האירוע נחקר על ידי משטרת ישראל שהחליטה לסגור את התיק ללא הגשת כתב אישום כנגד מי מהנתבעים. עוד לטענתם, עובר האירוע החל וויכוח בין התובע לבין אחד הנתבעים והתובע אשר ישב מאחוריו התחיל לחנוק אותו תוך כדי נהיגה והנתבע הצליח לעצור את הרכב בצד הדרך ולהימנע מתאונה. הצדדים יצאו מהרכב והתובעים החלו לתקוף את הנתבעת. בשל כך, הנתבע סירב להסיע את התובעים חזרה לביתם והשאירם בצד הדרך. עוד נטען, כי התובעים היו שתויים ושיכורים.
באשר לנזקים, הנתבעים טענו כי משלא צורפה חוות דעת רפואית להוכחת הנכות הרפואית הנטענת על ידי התובע, אין הוא זכאי לפיצוי בגין הפסד כושר השתכרות שכר לעתיד. יתרה מכך, הנתבעים טוענים כי מעיון בתלושי השכר של התובע, עולה כי הירידה בשכר נובעת מניכויי רשות שונים כגון מפרעה וקנסות שונים. באשר לנזקי התובעת, הנתבעים טענו, כי היא לא הציגה כל הוכחה לטיפולים רפואיים, עזרה צד ג' או הוצאות נלוות. משכך, אין לפסוק לה כל פיצוי בגינן.
השופטת עדוי-ח'דר שהסמיכו אותה לפסוק לפי סעיף 79א' לחוק בתי המשפט, קבעה שהיא מחייבת את הנתבעים, ביחד ולחוד, לפצות את התובע בסך כולל של 18 אלף שקלים ואת התובעת בסך כולל של 8,500 שקלים. בחלוקה בין הנתבעים קבע השופטת שהגברים יישאו ב- 40% כל אחד ואילו הנתבעת תישא ב- 20%.
______________________________________________
