בית המשפט העליון קיבל את עמדת המדינה ודחה את ערעורו של עבד אגבאריה, לעכב פעם נוספת את ביצועו של צו שיפוטי להרוס מבנה בגודל של כ-600 מ"ר, שבנה בניגוד לחוק וללא היתר כדין על קרקע חקלאית סמוך לאום אל-פחם. "17 שנים חלפו מהיום שבו הוקם המבנה, וחרף צווי הריסה שניתנו המבנה עודנו עומד על תילו עתה", נכתב בהחלטה, "ניתן לומר כי כלו כל הקיצין, ואין הצדקה כלשהי להוסיף ולעכב את ביצוע הצו".
עניינו של ההליך בבית מגורים, בגודל של כ-600 מ"ר, שנבנה בניגוד לחוק וללא היתר כדין על קרקע חקלאית מחוץ לגבולות אום אל-פחם לפני כ-17 שנים. בשנת 2007, נתן בית המשפט צו הריסה למבנה, אך לאורך השנים מועד ביצועו של הצו עבר אינספור ערכאות משפטיות והליכים שונים, שתכליתם היתה דחיית מועד כניסתו לתוקף של הצו ועיכוב ביצוע.
באופן חריג, ונוכח קשיים מבצעיים בביצוע הצו, הסכימה המדינה לעיכוב ביצוע הצו עד קבלת אישור לתכנית ממוסדות התכנון והבניה להכשרת המבנה, וזאת בתנאי שבית המגורים יאטם ויופסק השימוש בו. כמו כן הוסכם, כי ככל שלא יתקבל ההיתר, תפעל המדינה להריסת המבנה, וכן עיריית אום אל פאחם התחייבה שלא לעודד התנגדות להריסה ותפעל בכל דרך להרגעת הרוחות ומניעת עימותים.
עיכוב ביצוע הצו הוארך מעת לעת, זאת, בין היתר, נוכח התקדמות ההליך התכנוני הן בתכנית הספציפית שהוגשה והן בתכנית הכוללנית של אום אל-פחם. בחודש פברואר השנה, דחה בית המשפט המחוזי בחיפה את הבקשה לעיכוב ביצוע, וציין כי "אין כל הצדקה להוסיף ולהאריך את המועד לביצוע צו ההריסה.. לנוכח פרק הזמן הארוך עד מאד שחלף מעת הקמת המבנה בשנת 2003 וממתן צווי ההריסה ב – 2007".
אגבאריה, ערער, שוב לבית משפט העליון וביקש ארכה נוספת לביצוע הצו. המדינה מצידה ביקשה לדחות את הערעור, הדגישה בטיעוניה כי נודעת חשיבות ציבורית רבה לקיום צווים שיפוטיים, וציינה כי "המערער עושה שימוש לרעה בהליכי משפט כאשר ההליכים הרבים שניהל מכוונים כולם לדחיית הריסת המבנה, ובבסיס התנהלות זו ניצב סירובו של המערער לקיים אחר צווים שיפוטיים חלוטים".
שופטת בית המשפט העליון, ענת ברון, קיבלה כאמור את עמדת המדינה, דחתה את הערעור וציינה בפסק הדין, כי "בחלוף השנים, דומה כי התנהלותו של המערער שאינו אומר נואש, מגיעה כדי שימוש לרעה בהליכי בית משפט".
השופטת הוסיפה: "כל תכליתו של הערעור הוא להביא פעם נוספת ל'דחיית הקץ', כמו שורה ארוכה של הליכים לפניו, בניסיון למנוע ללא צידוק וללא כל יסוד בדין את ביצועו של צו ההריסה השיפוטי שניתן ביחס למבנה בלתי חוקי, ולפני שנים רבות כל כך".
עוד קבעה השופטת כי אם לא יבוצע צו ההריסה על ידי המערער עד ל-1 בדצמבר 2020, תהא המדינה רשאית לבצעו ולהיפרע מהמערער את הוצאותיה.
עו"ד גיא קנפו, מומחה למקרקעין ועורך דין מומחה בחדלות פירעון, אמר בתגובה: לא אחת בית המשפט עומד לצדם של רשות מקרקעי ישראל. יש לזכור כי מדובר ברשות ציבורית הפועל על פי עיקרון חוקיות המנהל ומחויבת בעקרונות של שוויון, מידתיות וסבירות. במסמך מדיניות של מועצת מקרקעי ישראל נכתב מפורשות שהרשות תפעל בכוחה במשורה. כמו גם פסיקה אחרונה קבעה שהרשות מפעילה כוח בריוני לא פחות. בתיק בו אני מייצג בעל קרקע חקלאית, רמ"י הגיש תביעה לסילוק בטענה שישנה צמחיה ו"קוצים". מתי ישכיל המחוקק להגביל את כוח רמ"י בחוק. כמו גם לתכנן את הערים הערביות מבלי שייחשבו ל"עברייני" תכנון ובניה.
לצפייה ודירוג כבוד השופטת ענת ברון
