שופט בית משפט השלום בבת ים, שי משה מזרחי, פסק פיצוי של 558 אלף שקלים, לשמרטפית אשר במהלך עבודתה ירדה במדרגות הבית הפרטי בו עבדה, החליקה על שקית ונפגעה בכל חלקי גופה.
בכתב התביעה שהוגש על ידי התובעת נטען כי היא נתבקשה לעבוד אצל הנתבעת כשמרטפית ובמהלך עבודתה ירדה התובעת במדרגות הבית כשלפתע החליקה התובעת על שקית שהייתה זרוקה על המדרגות, שהיוותה מפגע של ממש למשתמשים במדרך המדרגות ולתובעת בפרט ונפלה מלוא קומתה אפיים ארצה, תוך שהיא נחבלת בכל חלקי גופה ובעיקר בברך ימין ובקרסול שמאל.
"באותו היום עשיתי בייביסיטר אצל הנתבעת", תיארה העובדת בתביעתה, "ירדתי במדרגות מכיוון קומת הכניסה לסלון, בתוך הבית, הייתה שקית ניילון בסלון במדרגות בדרך לסלון, החלקתי על השקית עפתי נפלתי והסתובבה לי הברך במהלך הנפילה ונפלתי על צד שמאל וברך ימין הסתובבה לי. הייתי בבית עד המקרה באזור שעה וחצי, קילחתי את הילדה. ובדרך למעלה זה לא אותו גרם מדרגות. מדובר בשני גרמי מדרגות".
"כשירדתי", הוסיפה התובעת, "עברתי דרך גרם המדרגות שלא עליתי דרכו קודם. אז ירדתי לפינת הסלון ושם נפלתי. אחרי התאונה דיברתי עם הנתבעת שהיא חזרה הביתה, כחצי שעה לאחר האירוע. היא הייתה באספת הורים ואמרתי לה שזה מה שקרה. הלכתי הביתה לישון ויום למחרת הכאבים התגברו ואז ניגשתי למוקד חבשו אותי והייתי 10 ימים בבית חבושה".
הנתבעת טענה מנגד, כי חקירת התובעת ומומחה בית המשפט שמטו הקרקע מתחת לתביעתה של התובעת ולא ניתן לקבל קביעה משפטית בדבר סטריליות של בית מגורים ובו גם ילדים ויש להטיל אחריות מלאה על התובעת כמי שהייתה אחראית על הבית בעת התאונה.
עדותה של התובעת, כך נטען בכתב ההגנה, הינה עדות יחידה של בעל דין במשפט ולא נמצאו לה כל תימוכין והמסמכים הסמוכים לתאונה הנטענת מצביעים על כי גרסתה של התובעת משוללת יסוד וגם אם אירעה התאונה כנטען, דין התביעה להידחות- התובעת הייתה מודעת ל"סכנות" בביתה של התובעת.
בית המשפט מינה מומחה מטעמו שקבע בחוות דעתו כי נכותה הצמיתה של התובעת בגין התאונה מושא התביעה מוערכת על ידו ב-10% בגין הממצאים באזור ברך ימין. עוד קבע כי אין לצפות לשיפור או החמרה במצבה של התובעת וכי לא תזדקק לטיפולים רפואיים בעתיד מלבד נטילת משככי כאבים מדי פעם. המומחה קבע כי תיתכן רגישות בברך ימין וכי לדעתו התובעת יכולה להמשיך ולעסוק בטיפול בילדים.
השופט מזרחי קבע כי למרות הסתירות בעדות התובעת על פי העדויות והראיות שעמדו לפניו הוא הגיע כדי מסקנה כי התאונה אירעה כנטען על ידי התובעת עת היא ירדה במדרגות ביתה של הנתבעת והחליקה על שקית שהייתה מצויה על גרם המדרגות.
"אכן", כתב השופט בפסק הדין, "ישנן סתירות בעדותה של התובעת, אלא שאלה נובעות ממרחק הזמן בין התאונה לבין חקירתה של התובעת בבית המשפט. עצם העובדה כי התובעת זכרה שסיפרה לנתבעת על אירוע התאונה עם שובה מאספת ההורים. עולה כי התובעת נעדרה מעבודתה משך כעשרה ימים לאחר המקרה, ובכך יש כדי להוסיף משקל לגרסתה של התובעת, אשר באופן כללי הותירה עלי רושם אמין".
לפי ביהמ"ש, אכן, במסמך הרפואי הראשון נרשם כי נגרמה לתובעת חבלה סיבובית "לפני מספר ימים" אלא שכל הראיות מכוונות לעובדה כי הרופא אשר רשם את האנמנזה טעה. במסמך האמור לא נרשם כי החבלה אירעה תוך כדי ירידה במדרגות והדבר אכן מתמיה אולם גם זאת יש לזכור מעדותה של התובעת עולה כי ברכה הימנית לא נחבלה בשל המעידה על המדרגה, אלא כי הרגישה כאב חד בברך תוך ש"עפה באוויר".
השופט מזרחי הוסיף: "סבורני כי קמה אחריות מצדה של הנתבעת לתאונה. היה עלי לצפות ויכולה הייתה היא לצפות כי הותרת שקית בצדי המדרגות עלולה להביא לתאונת החלקה מצדה של השמרטפית. אדרבה אם לא בדקה את גרם המדרגות קודם עזיבתה את הבית. גם אם נכונה הטענה כי הותרת שקיות לצדי המדרגות הינה נוהג מקובל בבתי מגורים, אין הדבר הופך את ה"מקובל" לסביר ונכון".
_________________________________________________
