שופט בית משפט השלום בעכו, ג'מיל נאסר, הורה לאדם אשר קילל עורך דין, כשהתפרץ למשרדו בצפון הארץ, לשלם לו פיצוי בסך של עשרת אלפים שקלים ועוד 1,300 שקלים הוצאות ושכר טרחת עורך דין.
השופט קבע כי מדובר בפגיעה שאינה רבה באופן יחסי, אשר לא הוכח כי גרמה לעורך הדין נזק ממשי בפועל.
על פי תביעת הדיבה שהגיש עורך הדין, בינו לבין הנתבע התגלע סכסוך מסחרי באשר לסיום הסכם השכירות ובאשר לסכומים אותם נדרש כל צד לשלם בעקבות סיום תקופת השכירות. לטענת התובע התפרץ הנתבע למשרדו, בעת שהיו לקוחות באזור ההמתנה, ובעת שהתובע היה בפגישה עם לקוח פוטנציאלי, והחל לגדפו, הן בלובי הקומה, הן במבואה, וכלה במשרדו, וזאת בביטויים הפוגעניים הבאים: "איפה הנוכל", "איפה הגנב", "נוכל", "שקרן", "רמאי", מזדיין בתחת", "אני אזיין אותו".
מיד לאחר שלל הגידופים שיצאו מפי הנתבע כאמור, קם הלקוח הפוטנציאלי ועזב את המשרד, וכן לקוחות שהיו באזור המבואה החלו להתלחשש בינם לבין עצמם, ולתובע נגרמה מבוכה רבה עד מאד. בנוסף, עובדי המשרד ובני משפחה שנכחו במקום, היו עדים לאירוע ולביטויים הפוגעניים, דבר שהביא לפגיעה עצומה בתדמיתו של התובע.
לאחר הפצרות רבות לנתבע כי יחדל ממעשיו, ולאחר שזה האחרון המשיך לקלל, הזמין התובע למקום ניידת משטרה והגיש תלונה נגד הנתבע.
התובע טען כי הנתבע פרסם לשון הרע אודותיו בזדון ותוך בכוונה לפגוע בו, ועתר לחיוב הנתבע בתשלום כפל פיצוי ללא הוכחת נזק בגין פרסום לשון הרע בכוונה לפגוע בסך 143 אלף שקלים ולחילופין, בתשלום פיצוי ללא הוכחת נזק בסך 71,51כ-72 אלף שקלים.
מנגד הנתבע, הכחיש קיומה של עילת תביעה נגדו ועתר לדחיית התביעה.
הנתבע טען כי הוא וחברי השותפות הולכו שולל על ידי התובע, נכנסו למשרד התובע, והוא אמר לו: "אתה חייב לי כסף" "אל תהיה נוכל". בתשובה ביקש ממנו התובע לצאת מהמשרד.
הנתבע סירב לצאת ללא התייחסות התובע לעניין החוב, ואז הזמין התובע ניידת משטרה וציין כי "יש לו אדם במשרד שלא רוצה לצאת".
נטען כי אף במעמד זה חזר התובע שוב ושוב כי "בוא נראה" לגבי תשלום החוב, וחזר ואמר "כלום לא תקבל".
בסופו של יום, עזבו חברי השותפות את הנכס, לאחר שהתובע הבטיח כי יסיים את הפגישה ויחזור לדבר איתם בעניין סגירת החוב, דבר שלא קרה עד עצם היום הזה.
הנתבע טען כי בחדרו של התובע נכח אדם אחד, ולאחר התפרצותו למשרד התובע, נכנסה עורכת דין אשר עובדת עם התובע למשרדו, וכי במקום לא נכחו, לא עובדים, לא בני משפחה ולא לקוחות נוספים כנטען.
הנתבע הכחיש כי הטיח בתובע את הגידופים הנטענים בתביעה וטוען כי מלבד מה שצוטט על ידו בכתב הגנתו, כל היתר נכתבו ע"י התובע על מנת "לנפח" את התביעה.
לגרסתו, עצם פנייתו לתובע בשם "נוכל" במשרדו, לאחר שהתובע ניסה להוליכו שולל ולטעון כי אינו נמצא במשרד למרות שהיה נוכח במשרדו באותה עת, ובעת שהתובע מצוי בחוב גבוה כלפיו, אותו הוא מסרב להסדיר, לא יכול להיחשב בשום דרך או אופן בבחינת לשון הרע.
השופט נאסר קבע כי אכן הנתבע התפרץ למשרד בו שהו מספר אנשים ובכך מתקיים יסוד "הפרסום" והתובע הוכיח את כל האמירות הפוגעניות שהוא מייחס לנתבע.
"לטעמי", כתב השופט בפסק הדין, "האדם הסביר שהיה שומע את שלל הגידופים שהוטחו בתובע בנסיבות האמורות לא היה מסיק שהינם חסרי משמעות ונזרקו לחלל האוויר אך ע"י 'אדם כועס' ב- 'עידנא דריתחא' כנטען. אלא, עלול היה להסיק כי 'יש דברים בגו', וכי הכינויים כגון 'נוכל', 'שקרן', 'רמאי', 'גנב', להם 'זכה' התובע, הוטחו בפניו ע"י הנתבע עקב התנהלותו או מעשיו של התובע בין בכובעו כאדם פרטי ובין בכובעו כעו"ד, כלפי הנתבע או שותפיו ו/או גורמים הקשורים אליהם".
"זאת ובעיקר", הוסיף השופט, "כאשר עולה מחומר הראיות שלא קדמה להתפרצות הנתבע ושותפיו למשרד התובע ולהטחת הגידופים בתובע, כל שיחה מקדימה בין הצדדים במשרד שיש בה כדי ללמד על יחסי הצדדים, על מהות הסכסוך המסחרי שהתגלע ביניהם, ועל הרקע שקדם לאירוע נשוא התביעה, באופן שעשוי אולי היה למתן בעיני 'האדם הסביר' את עוצמת האמירות הפוגעניות שהוטחו בתובע".
יחד עם זאת הוסיף השופט: "לא שוכנעתי בהתאם לנסיבות הפרסום נשוא התביעה שהוכחו בפניי, כי הוא נעשה ע"י הנתבע במטרה לפגוע בתובע… בנסיבות האמורות, מדובר בפגיעה שאינה רבה באופן יחסי, אשר לא הוכח כי גרמה לתובע נזק ממשי (נזק ממון) בפועל, והנזק הלא ממוני שנגרם אינו רב. המסקנה הינה שזו פגיעה שנסיבותיה אינן חמורות, המצדיקה לפסוק בגינה פיצוי על הצד הנמוך".
