הרכב שופט בית המשפט המחוזי בנצרת, בראשות אב"ד אשר קולה, קיבלו ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בבית שאן, במסגרתו הורה על סילוק ידם של המערערים מהמקרקעין המהווים חלק מאתר קבר רבי שמעון בר יוחאי במירון. השופטים קבעו כי פסק הדין ניתן על בסיס תביעה שהוגשה שלא בסמכות.
ועדת החמישה הוקמה על ידי בימ"ש העליון, לניהול ענייני אתר קבר הרשב"י והם הגישו תביעה נגד בני משפחה אחת, אב ושני בניו, אשר הקימו באתר הרשב"י מבנה המשמש אותם, לטענתם כבר שנים ארוכות, זאת לאחר שריפה שפרצה במבנה של בני המשפחה, שגרמה לו נזק ממשי. בית המשפט גם העניק צו מניעה זמני שאסר על בני המשפחה לבצע כל פעולת בנייה או הקמה של המבנה, למעט פעולות שיקום.
הוועדה טענה כי בני המשפחה פלשו בשנים האחרונות למקרקעין שבניהולם, הקימו את המבנה ועשו בו שימוש לסירוגין, הכל בניגוד לדין, ללא היתר ומבלי שקיבלו את הסכמת בעלי הקרקע או את הסכמת הוועדה ועל כן יש לסלקם מהמקרקעין.
מנגד בני המשפחה טענו כי הוועדה כלל לא הוסמכה לתבוע את סילוק ידם ולכן מן הדין היה לדחות תביעתם על הסף. עוד נטען כי התביעה הוגשה בהרכב חסר של חברי הוועדה, תוך ניגוד עניינים כשלחברי הוועדה אינטרסים במקום והם נוהגים "איפה ואיפה" כשגם מטעמים אלו התביעה חסרת תוקף. לגופן של טענות הוסיפו כי הם שוכנים באתר הרשב"י במשך כ- 50 שנים, כשמכוח פעילות זו קמה להם זכות של זיקת הנאה במקרקעין.
לחלופין טענו כי מעמדם הוא כשל בר – רשות כששתיקת הבעלים אל מול החזקתם והימנעות הבעלים מסילוקם מלמדת על הסכמה ומתן רשות מכללא להשתמש במקרקעין.
פסק הדין הכריע כי מכוח ההסמכה לנהל שניתנה במסגרת פסק הדין המסמיך של בית משפט העליון מוסמכת הייתה הוועדה להגיש את התביעה לסילוק יד נגד המערערים. שופט השלום ניתח בפסק דינו את המונח "ניהול", לרבות בהיקש לחוק המקרקעין ומשמעות המונח ניהול לגביו והכריע כי הוא כולל סמכות להגשת התביעה לסילוק יד.
פסק הדין גם הדגיש את חשיבות האתר הקדוש בו מצוי המבנה, על הפגיעה הנגרמת לציבור הרחב מאי נקיטת פעולות משפטיות כנגד מסיגי גבול בתחומו, באופן שפעולות כאמור הן בגדר פעולות טבעיות בניהול נכס זה, כאשר ההסמכה של הוועדה מטרתה הייתה להביא לניהול מיטבי של אתר קבר הרשב"י.
כעת הרכב שופטי המחוזי, קבעו כי לוועדה לא היתה סמכות להגיש את התביעה ובפסק הדין נכתב כי הוועדה דה – פקטו ולאורך שנים ארוכות מאז הקמתה לא נקטה כל הליכים משפטיים ותביעות לסילוק יד פולשים מהאתר שבניהולה, זאת עד להגשת התביעה נגד בני המשפחה דבר שיש בו כשלעצמו לתמוך במידת מה בהנחה לפיה אף הוועדה לא ראתה עצמה מוסמכת בעניין, עד שהיה נדרש לפעול להסדר שגובש ואשר כלל את מינוי המנכ"ל והיועמ"ש שהוסמך לטפל בתביעות הפינוי.
"החלטה, ככל שנתקבלה על ידי הוועדה, על ידי ארבעה מחמשת חברי הוועדה, להגיש את התביעה לסילוק יד המערערים מושא פסק הדין קמא, זו נתקבלה שלא בסמכות", נכתב בפסק הדין שניתן כעת. "לכל הפחות מחויבת הייתה הוועדה, טרם שנקטה בצעד חריג וראשוני זה, לברר את סמכותה לעשות כן, על דרך פניה לביהמ"ש המחוזי שהוסמך לשם כך על פי פסק הדין המסמיך. יש לבטל את פסק דינו של בית משפט קמא, אשר ניתן על בסיס תביעה שהוגשה שלא בסמכות הוועדה להגישה, זאת כמובן מבלי להידרש להכרעות שנקבעו במסגרתו, לשאלת מעמד המערערים במקרקעין והעדר זכותם בדין להמשיך ולהחזיק בהם".
__________________________________________________
