שופט בית משפט השלום בצפת, רונן פיין, דחה תביעה ללשון הרע, אותה הגישה תושבת קיבוץ בצפון, מנהלת חשבונות נגד מקומון שלטענתה פרסם כתבה עליה לאחר שנעצר בחשד למעילה. ביהמ"ש הורה לתובעת לשלם למקומון 15 אלף שקלים, הוצאות ושכ"ט עו"ד.
התובעת היא מנהלת חשבונות במקצועה, שהיתה חברת קיבוץ בצפון במשך כ-40 שנים. סכסוך שהתגלע בין הקיבוץ והתובעת, הגיע לפתחו של בית משפט השלום בצפת כאשר הקיבוץ הגיש תביעה כנגד התובעת להשבת כספים ולאחריהם נעצרה התובעת בחשד לגניבה ממעביד ולקבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות. בהחלטת בית משפט השלום בטבריה, הוארך מעצרה לצורכי חקירה. לאחר המעצר פורסמה ידיעה במקומון צפוני בו נכתב כי: "נעצרה חשודה במעילת ענק".
התובעת פנתה אל המקומון מכתב דרישה להסרת הידיעה מכל מדיה, להתנצלות פומבית ולפיצוי בגין פרסום לשון הרע. הנתבעים דחו את דרישות התובעת והתובעת שלחה דרישה חוזרת שלא נענתה בעקבות כך הגישה את התביעה.
בתביעה נטען כי על אף שחלק מהאירועים המדווחים בכתבה אכן אירעו, הפרסום כולל ארבע אמירות שהן בבחינת כזבים מגמתיים המהווים לשון הרע. לטענתה, היא מעולם לא הייתה בכלא, היא לא הייתה חשודה בנטילת 2.5 מיליון שקלים לכיסה, בדיקת המשטרה לא נמשכה כשנה, ואין אמת בפרסום שבקרוב המשטרה צפויה להגיש כתב אישום.
השופט פיין שדחה את התביעה, ציין באשר למשפט שבו נטען כי התובעת היתה בכלא כי מקריאת הידיעה לגופה על ידי קורא סביר, מובן שמדובר במעצר של חשודה, לצורכי חקירה וכן הובהר בידיעה כי מדובר בשלב של חשדות כי טרם הוגש כתב אישום.
"בעדותה", כך על פי פסק הדין, "אישרה התובעת כי שהתה בבית המעצר קישון. יוער כי מדובר במקום מעצר שהינו מיתקן כליאה הנמצא באחריות שירות בתי הסוהר ושוהים בו גם אסירים שפוטים וגם עצורים חשודים בפלילי וכידוע, בשפה העברית 'בית כלא' ו'בית סוהר' הם היינו הך'".
השופט הוסיף באשר לטענתה כי פגעו בה במשלח ידה: "לטענת התובעת, האמירות בפרסום השפילו אותה בפועל, עשו אותה מטרה לשנאה, לבוז וללעג והיה בהם לפגוע במשלח ידה. התובעת טענה בתצהירה כי בעקבות הכתבה היא זומנה לבירור במקום עבודתה כמנהלת חשבונות בקיבוץ רביד והיה עליה להכחיש את האמירות בפרסום. לשיטתה הדבר גרם לה לעגמת נפש מרובה. בענייננו אני סבור, כי לא עלה בידי התובעת להוכיח פגיעה בעיסוקה כתוצאה מפרסום הידיעה. התובעת העידה כי גם כיום היא עובדת כמנהלת חשבונות ולא הביאה כל ראיה או עדות, לתמוך ולבסס הטענה כי משלח ידה נפגע".
השופט פיין קבע כי פרטי הידיעה היו נכונים ומבוססים במועד הפרסום. "הידיעה", כך קבע, "הייתה נטולת ביטויי דיבה, בוז או הכפשה ולא הייתה כל הצדקה או סיבה אחרת, לפרסם תיקון או התנצלות". עם זאת השופט ציין כי לאחר שנסגר התיק, היה בידיעה כזו עניין לציבור הקוראים של השבועון ובבחינת מעין "פולו אפ" עיתונאי מתבקש, אולם אין לצפות מהמקומון כי ידעו על סיום הסכסוך ופרטיו באם לא יקבלו המידע מבעלי העניין, קרי התובעת או מי מטעמה.
_________________________________________________________
