המחלקה למשפט אזרחי בייעוץ וחקיקה פרסמה "קול קורא" לקבלת הערות מהציבור הרחב בנוגע להסדרת הדין החל על עסקאות צרכניות של ישראלים מול חברות בין-לאומיות. בין היתר, נבחנות הנסיבות שבהן על אף קיומו של תנאי בחוזה שקובע אחרת, ראוי להחיל את הדין הישראלי כאשר לקוח ישראלי מבקש לתבוע חברה זרה אשר מכווינה את פעילותה ללקוחות ישראלים.
עסקאות מקוונות נתפסות בדין הישראלי כעסקאות אשר מצדיקות הענקת הגנה מוגברת על הצרכנים, שכן פערי הכוחות ופערי המידע בין הצרכן לבין הספק גדולים במיוחד. בעסקאות אלה, הלקוח מתקשר בעסקה עם עוסק וירטואלי, שאינו מוכר לו. הוא אינו רואה את המוצר ואינו יכול להתרשם ממנו מקרוב, הוא לא נמצא מול גורם אנושי שיוכל לספק לו מענה לשאלות, ולפעמים הוא מוצף במידע עודף המצוי באינטרנט שעשוי לפגוע באופן שבו הוא מקבל החלטה.
כאשר מדובר בעסקאות מקוונות בין לקוח ישראלי לחברה בין-לאומית – אלה כוללות לעיתים תנאי שלפיו הדין שיחול על סכסוכים בקשר לחוזה הוא הדין הזר. הלקוח הישראלי שמבקש להתקשר בעסקה אינו יכול אלא לכרות את החוזה בתנאים הללו, על אף שכלל אינו מכיר את הדין אשר אליו מפנה החוזה והוא אינו מבין את משמעות ההפניה אל הדין הזר. מצד שני, הטלת חובה לדון בסכסוכים בישראל לפי הדין הישראלי עלולה להקשות על חברות זרות לפעול בישראל.
עו"ד רני נויבואר מהמחלקה למשפט אזרחי בייעוץ וחקיקה: "כאשר לקוח ישראלי מבקש לתבוע חברה זרה אשר הפרה חוזה עמו או ביצעה הפרת חוק אחרת כלפיו, הוא נתקל בשאלה האם ניתן להגיש את התביעה בבית משפט בישראל ואיזה דין יחיל בית המשפט על הסכסוך בין הצדדים. לשאלת הדין החל בפרט כשיש תניית ברירת דין, אין תמיד תשובות ברורות בחקיקה ובפסיקה בישראל, לעיתים קיים חוסר ודאות בנושא והשאלה מוכרעת בהתאם לנסיבות המקרה".
"בימים אלה", ממשיכה עו"ד נויבואר, "אנו פועלים על מנת לבחון הסדר אשר יעניק את ההגנה הראויה ללקוחות הישראלים ויבהיר מהו הדין החל ביחס לחברות בין-לאומיות אשר מכוונות את שירותיהם ללקוחות הישראלים, בין השאר, כאשר בחוזה האחיד קיימת תניה ברירת דין זר".
