שופטת בית המשפט המחוזי בחיפה, אורית וינשטיין, דחתה ערעור של חברה העוסקת בשירותי שיחות וידיאו צ'אט ארוטיות, לפטור ממע"מ, זאת בגין שירותים לחברה זרה, מאחר והחברה מספקת שירות לתושבי ישראל ועל כן אינה זכאית לשיעור מע"מ אפס. השופטת גם חייבה את החברה ב-35 אלף שקלים הוצאות ושכ"ט עו"ד.
חברת ש.ש. ליברו פיננסים בע"מ, הגישה ערעור על החלטת מנהל מס ערך מוסף עכו, לחייבה במס עסקאות בשנים 2013-2018. ברשות המסים דחו את טענות המערערת בדבר זכאותה למע"מ בשיעור אפס בגין מתן שירותים לחברה זרה.
עמדת מנהל מע"מ עכו הייתה כי החברה סיפקה בפועל את השירותים לתושבי ישראל בישראל ועל כן חל הסייג שבסעיף 30(א()5 )לחוק מע"מ והחברה חייבת בתשלום מס עסקאות.
לטענת החברה, השירות ניתן באופן ישיר על ידה לנטפאן – ולה בלבד. המערערת אינה מעורבת בפעילות האתר ואינה מכירה את הלקוחות הנכנסים אליו. כתובת אתר האינטרנט NEWCAM18 ואתר אגס הישראלי, נמצאים בבעלות נטפאן, שהיא חברה בולגרית. משכך, יש לקבוע כי המערערת מספקת שירותי כוח אדם לחברה זרה, ועל כן היא זכאית לשיעור מע"מ אפס על עסקאותיה.
עוד הוסיפה החברה, כי אתר האינטרנט נגיש לצופים מכל העולם, ובכלל זה לצופים מישראל, ועובדה זו אינה צריכה לעמוד למערערת לרועץ, שכן אין בכך כדי לשנות את העובדה כי שירותיה ניתנים לנטפאן בלבד.
מנגד נטען על ידי מנהל מע"מ עכו, כי החברה מאפשרת תשלום טלפוני לצורך הרשמה לאתר האינטרנט, ומנפיקה כנגדו חשבונית. כמו כן, מספקת המערערת את שירותי התמיכה הטכנית בשפה העברית, השירות ניתן על-ידי עובדים ישראליים; קהל היעד של המערערת הוא ישראלי, החברה משלמת עבור הדומיין של אתר "אגס מצלמות" בעצמה, אתר זה מתנהל בשפה העברית, וכן התשלום שנסלק בסליקה טלפונית עובר ישירות לחברה.
"כל אלו מוכיחים כי השירות ניתן על ידי החברה לתושבים ישראליים", נטען על ידי רשות המסים, "או למצער בחלקו ניתן לתושבי ישראל". בנוסף, כך נטען, יש לתת את הדעת לרקע הדברים העובדתי, דהיינו – כי אתר האינטרנט נועד עבור קהל יעד ישראלי, ומטרת הקמת נטפאן הייתה לשמש דרך עקיפה לסליקת הכספים בלבד, לאחר שהבנקים וחברות האשראי סירבו לאשר סליקה כאמור לחברת טופ קוד. גם לאחר הקמת נטפאן, האתר המשיך לפעול מישראל, תחת שליטה וניהול של שני מנהליה, תושבי ישראל.
השופטת וינשטיין דחתה את הערעור, ציינה בפסק הדין, כי החברה לא הוכיחה כי השירות ניתן על ידה אך ורק לנטפאן ועדיין על פי הדין לא היה בכך כדי להוביל לתוצאה אליה כיוונה המערערת. שכן, במצב דברים בו כל מטרתו של תושב החוץ היא לתת שירות לתושבי ישראל, הרי שגם המערערת, בהיותה לכל הפחות מסייעת, נחשבת כמי שנותנת שירות לתושב ישראל.
"המערערת", נכתב בפסק הדין, "טענה כי שרתי האתר מצויים בחו"ל וביקשה להסתמך על חוזר רשות המיסים בעניין. ראשית אציין כי חוזר זה אינו עוסק בסוגיה נשוא הערעור דנן. שנית, החוזר מתייחס למקום הימצאם של השרתים כאינדיקציה לקיומו של מוסד קבע (בהיבטי מס הכנסה), אך הוא גם מכיר באפשרות שייתכן ויתקיים מוסד קבע חלופי, כאשר שירותי השיווק, התמיכה, הפיתוח ופעילויות חשובות אחרות ניתנים במקום נפרד ממקום הימצאות השרתים. בתוך כך, כאשר לתאגיד הזר נוכחות דיגיטלית משמעותית בישראל, בין היתר במצב שבו שירותיו נצרכים על-ידי לקוחות רבים בישראל, יש לראות בישראל כמוסד הקבע של התאגיד".
השופטת הוסיפה: "משהוכח כי כתובת ה-IP של אתר האינטרנט מצויה בישראל, וכשבענייננו הוברר כי שירותי פרסום ושיווק, תמיכה ותחזוקה ניתנים בישראל – די בכך כדי לקבוע כי אתר האינטרנט הוא נכס המצוי בישראל, ומכאן שכל שירות בגינו יוחרג מתחולת סעיף 30(א)(5) לחוק מע"מ".
______________________________________________
