שופט בית משפט לענייני משפחה בתל אביב, ארז שני, דחה תביעת אם שדרשה להגדיל באלפי שקלים את דמי המזונות שמשלם אבי ילדיה על שני ילדיו הקטינים.
ביהמ"ש קבע את דמי המזונות לקטינים כפי אומדנה ובהתאם לעקרונות הפסיקה הקיימים.
השופט קבע כי שני הצדדים התנהלו בחוסר תום לב ובסופו של דבר הוקטנו גובה המזונות הזמניים שנקבעו לצדדים. "מקורות מימון נוספים לצדדים, אותם בחרו הם שלא לחשוף", כתב השופט בהחלטתו.
בהתאם לקביעת בית המשפט כי משמורתם של הקטינים הינה משמורת משותפת וזמני שהות שווים, נקבעו מזונות זמניים בסך 4,800 שקלים לחודש וכן נשיאה בהוצאות חריגות ביחס של 70% לאב ו – 30% לאם.
כעת האם עתרה למזונות הקטינים בעבור הבן הבוגר – סך 2,250 שקלים לחודש, בעבור הבן הצעיר – סך 2,200 שקלים לחודש, בנוסף לצרכים אלו, עתרה היא להוצאות חינוכיות, בהן יש לחייב את האב במחצית מעלותן, כדלקמן, וכן בהוצאות רפואיות שאינן מכוסות על ידי סל הבריאות.
לטענת האם היא מתגוררת בדירה, תוך שהיא לשיטתה משלמת שכר דירה בגובה 5,000 שקלים, אינה מקבלת סיוע בשכר דירה ועותרת להשתתפות האב בגובה 40% מדמי המדור ואחזקתו בסך 3,200 שקלים, ומוסיפה כי ככל שיתקבל סיוע, יש לקבוע כי האב יישא בהפרש בין שכר הדירה לבין הסיוע הכלכלי.
וכן חיוב האב במזונות אישה בסך 2,300 שקלים.
לטענת האם, האב עבד והשתכר בממוצע כ – 14 אלף שקלים לחודש והוא מסתיר מידע והכנסות בחוסר תום לב, אינו חושף את מצבו האמיתי.
לדבריה, מדפי החשבון אותם צירף, ממוצע הכנסתו הגיע לסכומים הנעים בין כ-17 אלף שקלים עד לסכום של כ-56 אלף שקלים.
עוד עולה מדפי החשבון כי משאין האב מושך כספי מזומן, הרי ש"ככל הנראה הוא מנהל חשבון נוסף עליו לא הצהיר או מנהל את כספיו בדרך אחרת".
מנגד, טען האב כי אין להטיל על האב חיוב במזונות אישה נוכח פגיעה בזכות הקניין של האב ופגיעה בכבוד האדם.
זאת, בשל הימנעותה לעבודה כשהיא מלאה טענות כלפיו, שכן התנהגותה הינה "בבחינת חוסר תום לב".
עוד הוסיף כי יש לפטור אותו מתשלום מזונות הקטינים ולחלק בחלקים שווים את הוצאותיהם החריגות של הקטינים מן הנימוקים הבאים: משמורת משותפת וזמני שהות שווים ולאם יכולת הכנסה לפחות דומה לשלו.
האב טען כי משלא חל על הצדדים הדין האישי, יש לפסוק המזונות בהתאם לחוק המטיל חובה על שני ההורים לספק את צרכי ילדיהם מבלי להעדיף הורה זה או אחר ומכאן כי יש לפטור את האב מתשלום כלשהו בעבור מזונות הקטינים.
האב למעשה ביקש לקבוע, כי קטין ששני הוריו יהודים, יוכל לסמוך לעולם על כך שבאין נסיבות מיוחדת יזכה הוא לפסיקת מזונות כלשהם ולו בסך ההכרחי, אך חברו, בן לאחד מהוריו חסר הדת, לא יוכל כך לסבור, שהרי נולד הוא ללא דין אישי.
כאמור השופט ארז שני קבע לבסוף על פי אומדנה משמצא בצדדים שניהם כחסרי תום לב דיוני.
"צודק האב", כתב השופט שני, "בסוברו כי הקטינים אינם חוסים תחת הגנת הדין האישי וכי מזונות הקטינים נפסקים כנובע מהוראות סעיף 3(א) לחוק המזונות, אך מכאן ועד להפטרת האב מחיוב המזונות משמדובר בקטינים חסרי דת, הדרך עודנה ארוכה".
השופט שני הוסיף: "לפלא חשבונאי הוא בעיני, כיצד שוכר אדם, אשר טוען לאין הכנסה או להכנסה נמוכה, מדור בסך 5,000 – 6,000 שקלים לחודש, משלם הוצאות אחזקת בעלות נוספת של מאות שקלים, ואף אינו חוסך בהוצאותיו האחרות, עם הכנסה לה טוען, וכך הדבר באשר לשני הצדדים. על כרחי אני מסיק כי 'המסתורין החשבונאי' מוביל למסקנה כי מקורות מימון נוספים לצדדים, אותם בחרו הם שלא לחשוף".
בסיכומו של דבר השופט שני קבע כי על האב להעביר לידי האם סך של 1,400 שקלים לכל חודש בעבור מזונות הקטינים, מדור ודמי אחזקתו. בהוצאות החינוך החריגות ובהוצאות הרפואיות שאינן מכוסות על ידי קופת החולים, יישאו הצדדים בהתאם ליחס הכנסותיהם – 35% האם ו – 65% האב.
