הרכב שופטי בית משפט המחוזי בתל אביב, בראשות אב"ד שאול שוחט, קיבלו את ערעור המדינה על החלטת בית המשפט לענייני משפחה להשבת אגרות לאחר תיקון כתב תביעה. השופטים קבעו כי סמכות זו איננה נתונה לבית המשפט לענייני משפחה.
המדובר בשני ערעורים מאוחדים, על שתי החלטות של בית משפט לענייני משפחה, במסגרתן הורה בית המשפט על השבת חלק מהאגרות ששילם המשיב לאחר שתיקן את כתבי תביעתו והקטין את סכום התביעה.
המדינה הגישה את הערעורים ולטענתה חרג בית המשפט לענייני משפחה מסמכותו עת הורה על השבת חלק מהאגרות כאמור, שכן בית המשפט השלום לענייני משפחה, בניגוד לבית משפט השלום, איננו מוסמך להשיב חלק מאגרה בגין תיקון תובענה על דרך של הקטנת הסכום הנתבע.
הסמכות להשבת האגרה, כך לפי פסק הדין של ביהמ"ש המחוזי, מסורה לבית משפט השלום מכוח תקנה 10(ד) לתקנות בית המשפט ואיננה נתונה לבית המשפט לענייני משפחה שסמכותו קבועה בתקנות בית המשפט לענייני משפחה.
"הרי", כתבו השופטים בהחלטתם, "שבהעדר הוראה שמעניקה שיקול דעת לבית המשפט לסטות מהן 'ידיו כבולות'. בענייננו, תקנה 10(ד) לתקנות בתי המשפט (אגרות), תשס"ז-2007, הוספה בשנת 2009 ע"י מחוקק המשנה. תיקון שכזה לא נעשה בתקנות בית המשפט לענייני משפחה (אגרות), תשנ"ו-1995, מה שמלמד על הסדר שלילי ולא על לקונה. אילו רצה מחוקק המשנה להחיל דין זהה (החזר הפרשי אגרה בגין תיקון כתב תביעה), גם בבית משפט לענייני משפחה, הרי שהיה מתקן תקנות אלה בדיוק באותו אופן שבו הוא תיקן את תקנות האגרות הכלליות".
השופטים הוסיפו: "לא ניתן להקיש באופן אוטומטי בין התקנות השונות ולייבא אל תקנות האגרות בבימ"ש למשפחה מהתקנות הרגילות, בין היתר משום השוני בגובה האגרה המשולמת בכל אחד מבתי משפט אלה (לדוגמה, 2.5% בבית משפט אזרחי רגיל לעומת 1% בבית המשפט לענייני משפחה). לפיכך, בהחלט יתכן שאי ביצוע תיקון לתקנות בנושא החזר אגרה בגין תיקון כתב תביעה בדומה למה שנעשה בשנת 2009 ע"י הוספת סעיף 10(ד), בתקנות בתי המשפט לענייני משפחה, נובע מהבדל זה ומהבדלים נוספים בין התקנות".
_____________________________________________________
