שופטת בית המשפט המחוזי בלוד, ריקי שמולביץ', קיבלה ערעור אותו הגיש עו"ד תום שנפ, בשם אישה אשר ייצג לאחר שבית משפט השלום בפתח תקווה דחה את תביעתה.
השופטת הורתה להחזיר את התיק לבית המשפט השלום ושם יקבע גובה הפיצוי אותה תקבל האישה מהחברה אשר שלחה לה את הודעות הפרסומת. כמו כן השופטת הורתה לחברה לשלם לה את שכר טרחת עוה"ד בסך 5,000 שקלים.
המערערת הגישה נגד חברה המפעילה אתר אינטרנט שיווקי ומנהלה, תביעה כספית לתשלום פיצוי בסך 75 אלף שקלים, לפי סעיף 30א בחוק התקשורת בגין הודעות פרסומת שנשלחו אליה. בתביעה נטען על ידי האישה כי לא הסכימה למשלוח הודעות הפרסומת, ואף שלחה שתי בקשות להסרתה מרשימת התפוצה, לכתובת הדואר האלקטרוני שממנה נשלחו הודעות הפרסומת. חרף האמור, נמשך משלוח ההודעות. 3 מכתבי התראה ששלח עורך הדין של המערערת לכתובות שונות של המשיבה, הוחזרו או שלא זכו למענה.
מנגד נטען כי המערערת הצטרפה לרשימת תפוצה ביוזמתה, באמצעות רישום לאתר האינטרנט של המשיבה, לא הסירה את עצמה מרשימת התפוצה באמצעות לחיצה על לחצן "הסר" שצורף לכל ההודעות שנשלחו אליה, ולכן המשיכה לקבל הודעות. החברה, נטען עוד, הפסיקה לשלוח את ההודעות למערערת לאחר שקיבלה את כתב התביעה.
בפסק הדין של בית משפט השלום שדחה את התביעה נקבע כי המערערת נתנה הסכמתה לשיגור דברי הפרסומת אליה והגיע למסקנה כי אפילו לא הייתה המערערת מוסרת את הסכמתה לקבלת הפרסומת, התקיימו בענייננו תנאי סעיף 30א(ג) לחוק, ולפיכך לא הייתה החברה מנועה מלשלוח את דברי הפרסומת למערערת גם מבלי לקבל את הסכמתה המפורשת.
כאמור עו"ד שנפ, הגיש ערעור על ההחלטה לבית המשפט המחוזי מרכז. השופטת שמולביץ' שקיבלה את הערעור קבעה כי אין לחייב את הנמען בלחיצה על קישור הנשלח אליו, אף אם זה נשלח ממקור מוכר, ואין לזקוף לחובתו את העובדה שבחר שלא ללחוץ על קישור לשם הסרתו מרשימת תפוצה. "זאת", נכתב בהחלטה, "מהטעם הפשוט שדרך זו של הסרה, גם אם היא נחזית לעיתים כיעילה יותר, אינה בין הדרכים המנויות בחוק למשלוח הודעת סירוב".
"יש לזכור", נכתב עוד, " כי תכלית החוק היא מניעת תופעת דואר הספאם ויצירת הרתעה יעילה של הרבים. סבורתני כי אין להטיל על הנמען את הנטל לבחון את מידת אמינותו ומהימנותו של קישור הנשלח אליו. הדגש צריך להיות מושם על התנהגות המעוול דווקא, ועל עמידתו בהוראות הברורות שקבע המחוקק".
השופטת קיבלה את טענות עו"ד שנפ לפיהן גם המכתב ששלחה המערערת הינו מספיק על מנת שיסירו אותה מרשימת הדיוור: "מכתבי ההתראה ששלחה המערערת מהווים גם הם הודעת סירוב שנשלחה בהתאם להוראת החוק 'בכתב'. כפי שנקבע בפסק הדין, מכתב ראשון נשלח לכתובת שהופיעה ככתובת הנתבעת בדברי הפרסומת שנשלחו למערערת. מכתב זה חזר לשולח".
עוד נכתב: "בית משפט קמא קבע כי לא ניתן לקבוע שהנתבעת לא עמדה בהוראות החוק רק מהטעם שכתובתה לא הייתה מעודכנת באתר. קביעה זו בטעות יסודה. האחריות לספק כתובת למשלוח הודעות סירוב מוטלת על שולח דבר הפרסומת, ועליו בלבד. במקרה שבו שולח דבר פרסומת סיפק לנמעניו כתובת שגויה, אין לו על מי להלין אלא על עצמו".
לצפייה ודירוג כבוד השופטת ריקי שמולביץ'
