שופט בית משפט השלום בתל אביב, גיא הימן פסק פיצוי בסך עשרת אלפים שקלים לעורכת דין שתבעה בעל של לקוחה שלה שלטענתה השמיץ אותה. השופט הימן ציין כי אלמלא היה מדובר בעורכת דין סכום הפיצוי היה נמוך בהרבה ואף קבע כי התובעת שיוצגה על ידי עו"ד רון לוינטל אין היא זכאית לפסיקתן של הוצאות משפט ואף לא לשכר-טרחה של עורך-דין. השופט גם דחה את בקשת עו"ד לוינטל לקיים את הדיון בדלתיים סגורות. "כשאין ראיות עלול שכרה של הכְברה לצאת בהפסדה. היבט ראשון להפסד זה הוא בניהול-ההליך", כתב השופט בפסיקתו.
על פי התביעה שהועמדה בתחילה על סך של 225 אלף שקלים, מדובר היה בהוצאת דיבתה של התובעת באופן חמור ומבזה באמצעות הכפשות בהודעות פרטיות לנמענת נוספת ובפרסומים במדיה החברתית. במקום להתמקד בסכסוך שבינו לבין בעלת הדין בהליכים המשפטיים המתנהלים, השמיץ הנתבע את עורכת הדין המייצגת, שאינה בעצמה צד להליך. אז גם קבע כי בנה הקטין הוא "ממזר", ופרסם זאת בפני גרושתו, הגם שהדבר אינו נכון וכל העיסוק פוגע בפרטיותה.
הנתבע בחר לפגוע בענייני הקטין של התובעת, עורכת הדין, פלש לפרטיותה, פרסם דברים חמורים ולא ראויים, ופגע בפרסומיו גם בקטין עצמו. כל זאת, כדי לשפר את מצבו לשיטתו, במאבק המשפטי מול בעלת הדין, תוך ניסיון להניא אותה מלהשתמש בשירותי עורכת הדין שלה. הנתבע, במעשיו ובפרסומיו כפי שיובאו להלן, הסב לתובעת נזק רב, לרבות פגיעה קשה במוניטין המפואר שיצרה לה לאחר שנים רבות כעורכת דין בתחום דיני האישות, אך חמור מכך – פגע בחייה האישיים, בפרטיותה, באימהותה, ביחסיה עם ילדה ובעניינים שאין לנתבע, ולא אמור להיות לו, כל קשר אליהם.
השופט הימן בפסק הדין התייחס לסכום התביעה, אשר עו"ד לוינטל העמיד וקבע כי אין מכלול זה של נסיבות מצדיק את הנָּחתה לפניו של בית-המשפט של תביעה בסך של לא פחות ממאה אלף שקלים ואף לא את מחציתו של הסכום הזה, אם אקח בחשבון כי התביעה נסובה על שני פרסומים.
"אך טוב עשתה התובעת משנמלכה, לבסוף, בדעתה לתקן את כתב-התביעה ולא הגדילה את הסכום, ככוונתה תחילה, ל-225 אלף שקלים", כתב השופט. "הסכומים הללו לא נולדו, להערכתי, כך סתם. אם עמדה מאחוריהם יותר ממכפלה אריתמטית, חסרת-תוחלת לכשעצמה, כשסכומים שכאלה הולמים את נסיבותיה של הפגיעה וכשתובעים מתכוונים, בכנות, להוכיח צידוק לפסיקתם ואף מניחים די ראיות לכך, ראוי בהחלט לפסקם. כשאין אלה פני-הדברים – ואני משוכנע כי במרבית-המקרים, עובר להגשתה של תובענה יודעים אלה ויודעים באי-כוחם המלומדים אם יעלה בכוחם לעשות כן – עלול שכרה של הכְברה לצאת בהפסדה. היבט ראשון להפסד זה הוא בניהול-ההליך".
הנזק, שהתובעת טענה באמצעות בא כוחה עו"ד לוינטל, כי נגרם לה בעטיה של הרשומה הזו בפייסבוק, על פי השופט הימן "לא הוכח כלל ועיקר". לשיטתו של השופט, הטענה כאילו בעקבות-הדברים הללו סולקה התובעת מן הקבוצה, וממילא כי היא איבדה לקוחות פוטנציאליים מן האבות חברי-הקבוצה, לא הוכחה כלל. "היא נותרה השערה בעלמא של התובעת, שלא הוסבר על מה היא מתבססת", כתב.
"בראיות שלפנַי", הוסיף עוד השופט, "לא הוכח קשר סיבתי בין מעשהו של הנתבע לבין עזיבתה, שאכן אירעה, של התובעת את הקבוצה. שוב לא הוּכחה פגיעה במשלח-היד. פגיעה במוניטין, שגם כך היא מורכבת להוכחה – לא נעשה ניסיון של ממש להוכיח. על כן, אפילו שוודאי לא היה נעים לתובעת לקרוא את הדברים, נהיר כי כחלק מחשיפתה המקצועית וכחלק מחברותה בקבוצת-דיון שכזו, עליה להיות ערוכה גם לביטויים, שאינם מחמיאים. אין לה, לשיטתי, עילה לתבוע בלשון-הרע בגלל ביטויים כאלה".
השופט קיבל את התביעה בכל הנוגע למסרון הפוגעני אך דחה אותה בכל הנוגע לרשומה בקבוצת-פייסבוק. במה שנוגע לפיצוי, קבע השופט שעל הנתבע לפצות את התובעת על הפגיעה הלא ממונית, שגרם לה המסרון, בסך של 10 אלף שקלים. "הסכום היה נמוך יותר אלמלא מצאתי צורך ממשי להגן על באות ובאי-כוח מייצגים, שהם פֶּה לאחרים ואין להם דבר משל עצמם עם בעלי-הדין הנצים", סיכם השופט הימן.
________________________________________________________________
