שופטת בית משפט השלום בחיפה, עידית וינברגר, פסקה כי אם לתלמיד בבית ספר, תשלם פיצוי של כ-70 אלף שקלים כולל שכ"ט עו"ד למנהל בית ספר אשר תבע אותה בגין הכפשתו ברשת. השופטת גם קיבלה את בקשת בא כוח התובע, עו"ד בן קרפל, והורתה לנתבעת לפרסם תיקון לפרסומיה ואת העובדה שניתן פסק דין לטובת המנהל בתביעת לשון הרע שהגיש נגדה וחויבה לשלם לו פיצויים.
על פי התביעה, שהוגשה באמצעות עו"ד קרפל, הנתבעת היא אם לתלמיד בכיתה ד׳, המתחנך בבית־הספר בו התובע משמש כמנהל בית־הספר. מבלי ראשית סיבה לעשות כן, כך נטען, הנתבעת הפיצה בגנות התובע ביטויים "שבכוחם להמית חורבן על כל בניין שמו הטוב".
הכל, תוך פגיעה והתעמרות בקטינים שאינם לשביעות רצונה. ואם בזה אין די, הנתבעת הפרה חיסיון הקבוע בדין, ופרסמה – כזבים – אודות דיון בבקשה לקבלת צו הטרדה שהתנהל בדלתיים סגורות. כדי לפגוע במנהל בית הספר פרסמה האם בדוא״ל המוני לממונים על התובע וכן ברשת הפייסבוק כי כלא ילד בניגוד לרצונו והתעלל בו.
____________________________________________
מתוך התביעה: "דוגמה מצמררת לסכנה
הרובצת לפתחה של מערכת החינוך כולה"
________________________________________________
"כליאה של מבוגר בניגוד לרצון קטין, התעללות וגרימת עוגמת נפש", כתבה וכן גם: "שפל, שקרו, נוכל, סכסכן, וחסר כל מעצורים… מתעלל סדרתי! שונא ילדים… השפלת תלמיד וכליאתו בכיתה… בושה וחרפה שמנהל יוצא למסע נקמה בתלמיד אירועים של התעללות שיש להם תיעוד המנהל הזה מקבל ממך גיבוי והנחיות להתעלל בבן שלי… סוגר את הדלת ומכניס את הילד למצוקה!!! משפיל אותו בפני כולם!!!".
"הכפשת התובע חמורה שבעתיים", כתב בתביעה בא כוחו של המנהל, עו"ד קרפל, "הואיל והוא כפוף להוראות חוזר מנכ״ל משרד החינוך האוסר עליו להגיב ברשתות חברתיות, גם אם נפגע מפרסומים פוגעניים וכוזבים. אפוא, מילים לא תוכלנה לתאר את עצמת הפגיעה שסבל התובע עת חזה – כמו ניצב מול שוקת שבורה – ברמיסת כבודו וחורבן שמו הטוב. כאמור, מעבר לפגיעה חסרת-התקדים בשמו הטוב של התובע, התנהגות הנתבעת כפי שתפורט ותוכח, היא דוגמה מצמררת לסכנה הרובצת לפתחה של מערכת החינוך כולה; בשל התנהגויות קיצוניות ומשולחות רסן מצדם של הורים הסבורים כי הרשות נתונה להם מידי שמיים".
הנתבעת, מנגד, טענה בין השאר כי כל הניסיונות להגיע לפשרה ולהידברות עוד טרם הגשת התביעה, על ידי פניה של ראש העיר לתובע, נתקלו בסירוב מצד התובע, וכי התביעה הוגשה על מנת שהורים תושבי העיר יזהרו בעתיד מלומר דבר מה על התובע ובית הספר. עוד טוענת הנתבעת, כי בשום שלב לא ביקש ממנה התובע פרסום של תיקון או הכחשה של הפרסומים, ואף לא פנה אליה בטרם הגשת התביעה.
השופטת וינברגר שקיבלה את התביעה, ציינה בהחלטתה כי הנתבעת לא הוכיחה כי היו ניסיונות מצדה להגיע עם התובע לפשרה וכן בזמן שהתובע הסכים להצעת הפשרה אותה בית המשפט הציע הנתבעת עמדה בסירובה להתפשר עם התובע.
_____________________________________
השופטת: "אין להסכים עם השתלחות
בוטה ופרועה של הורים באנשי חינוך"
_____________________________________
"אין צורך להכביר מילים על הנזק שנגרם לשמו הטוב של התובע", כתבה השופטת בפסק הדין, "מנהל בית ספר מזה 13 שנים, איש חינוך מזה 20 שנה, אשר הוצג על ידי הנתבעת כאדם שכלא תלמיד בכיתה, כמתעלל סדרתי בקטינים, נוכל, שקרן, שונא ילדים, מתנקם בילדים, פועל בניגוד לחוק ובדרך כוחנית, ועוד כהנה וכהנה, כמפורט בפרסומים".
"אין להסכים", נכתב עוד, "עם השתלחות בוטה ופרועה של הורים באנשי חינוך, מורים ומנהלי בתי ספר. אלה מצויים, מתוקף תפקידם, במגע יום-יומי עם מספר רב של תלמידים, ומטבע הדברים גם עם הוריהם. לחלק מאותם הורים, עשויות להיות, בשלב זה או אחר, השגות לגבי התנהלותו של איש חינוך מסוים. בעוד שהשמעת ביקורת ופניה אל הממונה על איש חינוך, בדרך המקובלת (לא בעמוד הפייסבוק של משרד החינוך), היא אמצעי לגיטימי, פרסומים מכפישים, תוך השתלחות חסרת רסן באנשי חינוך, אינם לגיטימיים. יש לתת את הדעת גם לכך שאנשי חינוך מנועים מלהגיב להכפשות נגדם. מורה או מנהל בית ספר המוכפש ברשתות החברתיות אינו מורשה, בצדק, להגיב, ולהיכנס אל "זירת ההתגוששות" בפלטפורמות החברתיות השונות".
_____________________________________________________
לצפייה ודירוג כבוד השופטת עידית וינברגר
_____________________________________________________
