התובע בתיק, הזמין חבילת נופש לברצלונה דרך סוכן של חברת עדי טורס, הכוללת טיסות הלוך ושוב והפלגה למשך 7 ימים לתובע ובת זוגתו וכן לשלושה ילדים. אלא שפטירת אימו של התובע ביטלה את התכניות, ולאחר ימי השבעה הוא התקשר לסוכן וביקש ממנו לא לבצע כל פעולה של ביטול או דחייה מבלי ליידע אותו.
בהמשך גילה התובע שההפלגה בוטלה ללא ידיעתו אך הוא לא יצטרך לשלם דמי ביטול, ובאותה שיחה אמר לו הסוכן לשלוח מכתב לעדי טורס ולבקש בקשה לביטול הטיסות ללא דמי ביטול. אלא שהתובע הופתע לגלות, כאשר מנהל החברה יצר איתו קשר, כי הסוכן שטיפל בהזמנה שלו לא עובד בחברה כבר כחודש, וכי הוא השאיר לו "אדמה חרוכה". עוד נאמר לתובע כי הוא יצטרך לשאת בדמי ביטול בסך 25% מעלות ההפלגה, על אף הבטחת הסוכן.
התובע נאלץ לבטל את הטיסה לגמרי, כיוון שלא הוצע לו אלטרנטיבה ללינה וארוחות לימים בהם תכנן לשהות בהפלגה. התובע טען כי על חברת הנסיעות לשלם לו סכום של 12,000 ש"ח בגין ביטול החופשה, 1,500 ש"ח הוצאות עבור עו"ד, וכן 5,000 ש"ח בגין הוצאות ועגמת נפש.
התובעת שלחה הודעת צד ג' לסוכן הנסיעות, וטענה כי התשלום אותו גבה מהלקוח הוזן על ידו לכיסוי חובות של לקוחות אחרים תוך ביצוע מעשי מרמה והסתרתם מהנתבעת. החברה הציגה תמליל שיחה בין מנהל החברה לבין הסוכן:
מנהל החברה: "אני מבין שחלק מהלקוחות ממשיך לדבר איתך וזה בסדר, אבל אתה ממשיך לא להגיד את האמת זאת הבעיה".
השיחה נמשכה כאשר המנהל מעמת אותו עם ביטול ההפלגה וההתחייבות שלו לפיה הלקוח לא ישלם דמי ביטול, והסוכן ענה: "שיגיד תודה, אם היינו מבטלים היום זה היה 100% דמי ביטול, הוא התווכח איתי על כל דולר".
הרשמת הבכירה מיטל חלפון-נזריאן קבעה כי התובע הוכיח שלא ביקש לבטל את השיט והסוכן ביטל אותו על דעת עצמו, וקבעה כי על הנתבעת לשאת בדמי הביטול בסך 6,277 ש"ח. אך יחד עם זאת קבעה כי החברה לא צריכה לשאת בעלויות כרטיסי הטיסה. בנוסף קבעה כי התובע זכאי לפיצוי בגין עוגמת נפש על סך 2,500 ש"ח.
מכיוון שהסוכן לא הגיש כתב הגנה, התקבלה הודעת צד ג' של החברה במלואה, והסוכן חויב לשלם לחברה את הסכום המלא.
