שופטת בית משפט השלום בנצרת, רות שפילברג כהן, גזרה מאסר בפועל של חמישה חודשים על אדם שהורשע באיומים על שכניו וכן על שוטר שהגיע למקום. השופטת הורתה לנאשם לשלם למתלוננים 2000 שקלים פיצוי לכל אחד. "הנאשם תכנן את העבירה מתבקשת" כתבה השופטת בגזר הדין, "אך אין ספק כי לא הייתה כל יכולת, ומכאן גם לא כוונה, לפגוע במתלוננים או לקטול אותם, שכן אקדחי הדמה לא היו מסוגלים להמית".
על פי כתב האישום, התגורר הנאשם, בעת ביצוע העבירה, בשכירות, ביחידת דיור, בשכנות למתלונן ולמתלוננת – שכניו, שהנם קרובי משפחה זה לזה.
בחודש נובמבר האחרון, כך לפי האישום, הגיע הנאשם אל קרבת ביתה של המתלוננת, כשבידיו שני חפצים הנחזים להיות אקדחים, שבאחד מהם מחסנית ריקה ובנוסף החזיק על גופו סכין. הנאשם החזיק באחד האקדחים בידו האחת, ואיים באמצעותו על המתלוננת בכך שאמר לה: "אני ארצח אותך, אני אהרוג אותך, עכשיו אני שם לזה סוף".
המתלונן, שנכח במקום, נחלץ לעזרת המתלוננת וניסה להרגיע את הנאשם. הנאשם נכנס לביתו, ואולם יצא מיד אל עבר המתלונן, כשבידו אחד האקדחים, והוא מכוונו אל עבר המתלונן כשאצבעו על ההדק. המתלונן חשב באותם רגעים שמדובר באקדח אמיתי מסוג "גלוק".
בשלב הזה, כך מתואר באישום, הנאשם אמר למתלונן: "בלאט, יש לי חשש גדול לחיים, אני אהרוג פה את כולם, אתם לא נורמליים, איבדתי חתולה", ואף אמר למתלוננת: "אני בדרך כלל שפוי, והיום אני מאבד את זה". הנאשם אף רץ בהמשך לעבר דלת ביתה של המתלוננת, דפק על הדלת, ואמר: "אני אהרוג אותה, אני אשים לזה סוף". בשלב מסוים, כשהגיעו שוטרים למקום, איים הנאשם על שוטר באומרו לאותו שוטר: "אם תשתמש נגדי בכוח, אני אהרוג אותך בידיים שלי".
המתלוננת, ביקשה בהצהרתה לשקף את חששותיה הקשים עקב המקרה. המתלוננת ציינה כי היא חוששת מפני הנאשם שמא יחזור לביתה, כששוב תהיה לבדה, כדי לנקום, וכי היא חשה פחד גם בהווה, חרף הימצאו של הנאשם במעצר, כל זאת בהשפעת האירוע המטלטל. צוין ע"י המתלוננת כי לאירוע הקשה לא קדם כל ויכוח או היכרות ממשית עם הנאשם. המתלוננת מסרה כי היא חשה שאילולא נזעק אחיה לעזרתה ביום האירוע, עלול היה האירוע להסתיים בתוצאות קשות. המתלוננת ציינה כי עקב האירוע היא מטופלת על ידי קואצ'רית.
השופטת ציינה בגזר הדין, כי העבירה מאופיינת באלמנטים של תכנון, וזאת מעצם החזקתם של הכלים דמויי האקדח על ידי הנאשם, והן מכך שהנאשם יצא חמוש באקדחים מביתו, בשעות הערב, בישוב כפרי, ללא סיבה סבירה, והגיע אל המתלוננת לאיים עליה.
ההערכה, כך לפי גזר הדין, כי הנאשם תכנן את העבירה מתבקשת גם מהיעדרו של כל מניע הגיוני שיתמוך באפשרות האחרת, שהייתה זו התנהגות ספונטנית. "אין ספק", כתבה השופטת, "וזאת כנסיבה מרכזית לקולא, כי לנאשם לא הייתה כל יכולת, ומכאן גם לא כוונה, לפגוע במתלוננים או לקטול אותם, שכן אקדחי הדמה לא היו מסוגלים להמית. המתלוננים אמנם לא היו מודעים לנסיבה זו בזמן אמת, ואולם ניתן לשער כי משנכחו לדעת, בדיעבד ולאחר שהאירוע תם, כי בפועל לא עמדו בסכנת חיים, יש בכך לרכך במידת מה את השלכותיו של האירוע הטראומתי על השניים. מנגד, קיימת כוונה ברמה גבוהה אצל הנאשם להפחיד ולהקניט, וכוונתו זו יצאה לפועל במלואה".
_______________________________________________
