שופטת בית משפט השלום לתעבורה בבאר שבע, אילת גרבי, גזרה 15 חודשי מאסר בפועל ו-9 שנות פסילת רישיון נהיגה, על תושב העיר, נהג חדש, שדרס משפחה כאשר איבד שליטה על רכבו ועלה על המדרכה. כתוצאה מהתאונה אב המשפחה נהרג והאם והבת נפצעו.
על פי כתב האישום בו הורשע הנהג בגרימת מוות ברשלנות' נהיגה ברשלנות וגרימת חבלה של ממש, הנאשם נכנס עם רכבו לתוך עקומה בכביש בו מותרת נסיעה של 60 קמ"ש, תוך שהוא נוהג במהירות של כ-65 קמ"ש בתוך העקומה ובמהירות זו אשר היתה בלתי סבירה בהתחשב בקיום העקומה, החלק האחורי של רכבו הוסט ימינה לכוון המדרכה הימנית, ואילו חזית הרכב עברה לנתיב הנסיעה השמאלי לעבר שטח ההפרדה במרכז הכביש.
בשלב זה, נטען באישום, בניסיון לייצב את הרכב, הנאשם סובב את ההגה ימינה, הרכב המשיך בסטייתו ימינה, עלה על המדרכה הימנית ופגע בעוצמה במנוח, באשתו ובבתו הקטינה. לאחר הפגיעה הרכב המשיך לנוע קדימה על המדרכה. כתוצאה מהתאונה המנוח נחבל חבלות קשות, פונה לבית החולים כשהוא מונשם ומורדם, ונפטר לאחר כשעתיים. האישה נחבלה חבלות של ממש, והילדה נחבלה אף היא חבלות של ממש בדמות שברים ופצעים נרחבים בשתי הרגליים, עברה מספר ניתוחים לקיבוע השברים ואושפזה בבית החולים במשך 14 יום.
במהלך הטיעונים לעונש, התביעה, הפנתה לפסיקת בית המשפט העליון לכללים המנחים שנקבעו ביחס לסוגיית הענישה הראויה בעבירה של גרימת תאונת דרכים קטלנית – ולפיהם ראוי לגזור עונש מאסר בפועל, ופסילה לתקופה הולמת וזאת בשל עיקרון קדושת החיים ושיקולי הרתעה, כאשר בדרך כלל נסיבותיו האישיות של נאשם אינן בעלות משקל, וזאת לצד קביעת דרגת הרשלנות. באשר לשיקולי השיקום, ציינה התביעה כי אלה אינם חזות הכל ובצידם ניצבים שיקולי הגמול וההרתעה.
מנגד, בא כוח הנאשם טען כי רף הרשלנות אשר יש לייחס לנאשם הוא רף רשלנות נמוך – עד בינוני, שכן התאונה נגרמה בשל רשלנותו הרגעית של הנאשם, כאשר הנאשם נהג במהירות של 65 קמ"ש במקום 60 קמ"ש וכי מדובר "בחריגה קלה שבקלות" וכי אין מדובר בהחלטה מכוונת להפרת את חוקי התנועה. בא כוח הנאשם הפנה לפסיקה המתייחסת למידת הרשלנות של נהג בגרימת תאונת דרכים, ולפיה לכאורה לא בכל מובן מדובר ברשלנות בדרגה גבוהה.
השופטת גרבי, גזרה עונש מאסר בפועל של 15 חודשים, ציינה בהחלטתה, כי גם העובדה שמדובר בחריגה "מינורית" כפי שהגדיר אותה ב"כ הנאשם מהמהירות המותרת, אין בה כדי לגרוע מחובת זהירותו של הנאשם בהתקרבו לעקומה, שניתן היה להבחין בה ממרחק של כ-300 מ'.
"עם התקרבו לעקומה, בהכרח היה עליו לפעול בזהירות המתחייבת, ולהאט את מהירות נסיעתו", כתבה השופטת בגזר הדין. "היה עליו להתחשב בתנאי הדרך ובכלל זה בעקומה שלפניו – והכל ביתר שאת כאשר מדובר בנהג חדש וצעיר, שניסיונו בנהיגה בכלל ובמצבים מסוכנים אפשריים בפרט, מועט ביותר עד כדי כך שיתכן שאיננו קיים כלל, שכן הנאשם לא הספיק לצבור את אותו ניסיון נדרש".
השופטת הוסיפה: "בענייננו ראוי להדגיש ואין להתעלם מכך, כי בתאונה לה גרם הנאשם, נגרמו חבלות של ממש חמורות לשתי הולכות רגל נוספות – אלמנתו של המנוח, ובתו. חומרת פגיעותיה של בתו של הנאשם פורטו בהרחבה ואין להקל בהן ראש, ולהביאן בחשבון מתחם העונש ההולם. על כן לאור כל הנסיבות הקשורות לביצוע העבירה של גרימת מוות ברשלנות, לערך החברתי שנפגע ולמדיניות הענישה הנהוגה, הרי שמתחם העונש ההולם בכל הנוגע למאסר בפועל ובהתחשב בעובדה כי יושתו על הנאשם גם עונש של קנס וכן פסילה משמעותית".
__________________________________________________________
