בעל מסעדה שנתבע על ידי נציבות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות, בשמו של אדם עיוור שסירב לאפשר לו להיכנס למקום מלווה בכלב נחייה, טען שהדבר נוגד את חוקי השריעה. כעת לבית המשפט הוגשה חוות דעת מומחה, שבדק את גישת ההלכה האסלאמית כלפי כלבי נחייה והיא שלהלכה האיסלמית השקפה חיובית כלפי כלבי נחייה, ויש לאפשר לעיוורים הנעזרים בהם להיכנס עימם למקומות ציבוריים.
חוות הדעת מומחה שהוגשה לאחרונה לבית משפט השלום בנתניה, קבעה כי להלכה האסלאמית (השריעה) יש השקפה חיובית כלפי כלבי נחייה וכי עבור האדם העיוור כלב נחייה הינו צורך חיוני ולכן, לפי השריעה, מותר לו להחזיק כלב כזה והחברה צריכה לאפשר לו להיכנס עם כלבו למקומות ציבוריים בהם אף מסגדים.
חוות הדעת, שנכתבה על ידי השיח ד"ר איהאב שריף, מומחה להלכה האסלאמית (השריעה) ובעל דוקטורט בפסיקת הלכה, הוגשה כאמור לבית המשפט במסגרת הליך דיון בתביעה שהגישה הנציבות בשמו של אדם עיוור נגד מסעדה במרכז הארץ, אשר בעליה סירב לאפשר לו להיכנס למקום עם כלב נחייה. לטענת בעל המסעדה, הכלב נחשב לחיה טמאה לפי השריעה האסלאמית, ולכן על אף חיוניותו לאדם העיור שביקש להיכנס עימו למסעדה, הוא סירב לאפשר זאת, ובכך נמנעה גם כניסתו של האדם העיוור למסעדה.
על פי חוות הדעת החדשה, להלכה האסלאמית יש השקפה חיובית כלפי כלבי נחייה, והעיקרון המוביל אותה הוא שההלכה נקבעה כדי להקל על האנשים בחייהם, ובהתאם "מותר לאדם עיוור להחזיק בכלב נחייה מאחר והכלב מהווה עבורו צורך חיוני".
יתרה מזאת, חוות הדעת קובעת כלבי נחייה של אדם עיוור הם צורך שרעי ובעלי תועלת משמעותית, וכמו כן נקבע כי החברה צריכה לאפשר לאנשים עיוורים המסתייעים בכלבי נחיה להיכנס עימם למקומות ציבוריים ואף יש להכין ולסדר עבורם מקום, בין אם זה מסעדות, בתי קפה ואפילו מסגדים.
