שופט בית משפט השלום בקריות, שלמה מיכאל ארדמן, הורה לחברה בה עבד פועל לפצות אותו בסכום של 20 אלף שקלים, כולל שכ"ט עו"ד והוצאות לאחר שנחתך בידו על ידי סכין יפנית.
התובע, בן 29, נפגע בעת שנשלח על ידי החברה בה עבד, לחתוך וילונות מסוג P.V.C. באמצעות סכין יפנית, עבורו ביצעה החברה עבודה. לטענתו, נמסרה לו על ידי מנהל החברה סכין שאינה תקינה. לטענתו הסוגר של הסכין לא היה תקין וידית הסכין (הסטופר) שמאפשרת לכוון את מידת יציאתה מאריזת הפלסטיק, התפרקה תוך כדי העבודה, וכתוצאה מכך, החליק להב הסכין כך שפגעה באצבע השניה ביד שמאל של התובע.
התובע הוסיף וטען כי כתוצאה מהתאונה, התעלף ואף נפגעו שיניו. התובע אינו טוען בתיק זה לנכות צמיתה, אך טוען כי נגרמו לו הפסדי שכר בעבר, הוצאות, וכי יש לפצותו גם בגין הצורך בעזרת צד ג', ובגין נזק שאינו ממוני – כאב וסבל. הוא טען גם כי הנתבעת לא סיפקה לו כפפות מגן או הדרכה מתאימה, ולא בדקה את הכלים בהם השתמש התובע.
הנתבעת, לעומת זאת, טענה כי לא מנהלה הוא שמסר את הסכין לתובע, אלא הסכין נלקח על ידי התובע מארגז הכלים של שותפו לעבודה. לטענת המנהל בתצהירו, הוא מנחה את כל העובדים להשתמש בארגז הכלים, ובכלים תקינים בלבד, וככל וחסר כלי תקין אף מאפשר להם לגשת לחנות כלי עבודה ולקנות על חשבון הנתבעת כלים תקינים. עוד טען בתצהירו, כי עובדי הנתבעת עוברים הדרכות בטיחות אצל יועצי בטיחות, וכן כי הוא אישית הנחה את כל העובדים לעשות שימוש באמצעי מגן בכלל, ובזמן חיתוך, בכפפות מגן בפרט ולכל עובד סופקו בארגז הכלים שנמסר לו, גם כפפות מגן.
הנתבעת הוסיפה וטענה, כי הפעולה אותה נדרש לבצע התובע הינה פעולה פשוטה שאינה מצריכה הדרכה או מיומנות מיוחדת, וכי פגיעתו של התובע נבעה כנראה מהפעלה שגויה של הסכין, או בלא שימוש בסרגל, כאשר התובע הפעיל כנראה לחץ על הלהב ושבר אותו.
הנתבעת מוסיפה וטוענת כי לא יכולה היתה לצפות את התאונה, וכי מדובר היה בתובע שהינו עובד מיומן שיודע לעבוד עם סכין, ושיש להניח שלא ישתמש בסכין לא תקינה.
השופט ארדמן, כאמור קיבל את התביעה ודחה את טענות הנתבעת וציין בין השאר כי החברה חתמה על טופס התביעה לביטוח הלאומי. "אציין", כתב השופט בפסק הדין, "כי הנתבעת הודתה בגרסתו של התובע בחותמה על טופס התביעה לדמי פגיעה למוסד לביטוח לאומי, מבלי הסתייגות, על אף שבטופס האמור פירט התובע את גרסתו, אותה כיום מכחישה הנתבעת. חתימה זו משמשת כהודאה, אשר הנטל להוכיח כי נחתמה בטעות או מחמת כזב, רובץ על הנתבעת ולא על התובע".
השופט הוסף לגבי טענת החברה כי העובד הונחה לעבוד עם כפפות: "בסיום עדותו של שותפו של התובע לעבודה הוברר כי הוא כלל לא השאיר את כפפות המגן לתובע שכן לשיטתו 'זה יותר מסוכן לעשות את העבודה עם כפפות'. הנה כי כן, נסתרה לחלוטין טענת הנתבעת כי הנחתה את עובדיה להשתמש בכפפות מגן. הסתבר כי מנהל הנתבעת לא הנחה את עובדיו בעניין כלל, והגישה השלטת היתה כי אין להשתמש בכפפות".
|אינני מקנה מהימנות כלשהי לגרסת הנתבעת", סיכם השופט. "הסתבר כי הנתבעת לא הנהיגה גישה בטיחותית במקום העבודה, לא הדריכה את עובדיה ולא וידאה כי ניתנו להם כלים תקינים. נוכח הסתירות והעדויות הכבושות אותן סקרתי לעיל, אני מעדיף את גרסתו של התובע על גרסת הנתבעת".
___________________________________________
