שופט בית משפט המחוזי מרכז בלוד, שמואל בורנשטין, קבע כי לא ניתן להעניק סעד לחברה המעוניינת להקים אולם אירועים בסמוך לתחנת מעבר שמטופלים בו גם חומרים מסוכנים. השופט גם חייב את העותרת בהוצאות משפט.
העתירה הוגשה עקב סירובם של עיריית פתח תקווה והאגף לאיכות הסביבה בעירייה לתן לעותרת היתר בניה לאולם אירועים על הנכס שלה וכפועל יוצא מכך ליתן רישיון עסק למשיבה אחרת השוכרת את המבנה של העותרת לצורך הפעלתו כאולם אירועים. הסירוב עצמו התבסס על הנוהל שנכתב בידי המשרד להכנת הסביבה וכן על העובדה שבין המפעל לנכס מפרידים 30 מטרים. על פי הנוהל, לגבי תחנות מעבר לפסולת מסוכנת, הקולטות פסולות חומרים מסוכנים מסוגים שונים, נקבע מרחק הפרדה גנרי, העומד על 300 מטרים מרצפטורים ציבוריים.
המקרקעין עליהם מצוי נכסה של העותרת, כמו גם של חברה המפעילה את המפעל, מצויים באזור המסומן לתעשייה ותעסוקה על פי תכנית המתאר של פתח תקווה וחלה עליהם תכנית שינוי מתאר המתירה פעילות תרבות בידור ופנאי באזורי תעשיה ותעסוקה. תכנית זו מתירה הפעלת אולמות שמחה בתחומי אזורי התעשייה והתעסוקה, אך מתנה את הפעילות, בין היתר, באישור של האגף לאיכות הסביבה.
בקשות העותרת וגן האירועים, לקבלת אישור להקמת אולם אירועים בנכס הסמוך למפעל, הועלו בפני הגורמים הרלוונטיים החל משנת 2014 וסורבו פעם אחר פעם. חרף זאת, האולם החל לפעול בשנת 2015 ללא רישיון עסק ותוך שהוא נבנה ללא היתר בנייה מתאים.
מנגד תחנת המעבר הדגישה כי העותרת לא ציינה בעתירתה כי במשך למעלה משלושה חודשים, נכנסו צווי הסגירה וההריסה פרי ההרשעות בהליכים הפליליים לתוקף והחל ממועד זה פעלו העותרת ומפעילת גן האירועים בניגוד לחוק תוך הפרה בוטה של צווים שיפוטיים, כך שיש לדחות את העתירה בשל חוסר ניקיון כפיים.
בנוסף, טען המשרד לאיכות הסביבה, כי יש לדחות את העתירה גם לגופה. שם הדגישו כי תחנת המעבר לפסולת חומרים מסוכנים פועלת מזה שנים רבות כדין, וכן כי לעותרת או לגן האירועים, אין זכות קנויה מוחלטת להקמת אולם אירועים, אלא בכפוף לאישור גורמי איכות הסביבה ובתנאי שלא תפגע פעילות קיימת, כאשר אולם האירועים מושא העתירה הוקם ונפתח שלא כדין, ללא אישור האגף לאיכות סביבה כנדרש בתוכנית, ללא היתר בנייה וללא רישיון עסק.
בית המשפט קיבל את עמדת המשיבות ודחה את העתירה. "כעולה ממכתב המשרד לאיכות הסביבה", נכתב בהחלטה, "קיים סיכון מוחשי וממשי לחיי אדם ולבריאות ציבור האורחים המבקרים באולם האירועים בשל הסמיכות הרבה לתחנת מעבר לפסולת מסוכנת. הודגש במכתב הנ"ל, שלא זו בלבד שלא ניתן אישור המשרד לאיכות הסביבה לפעילות אולם האירועים, אלא שבאופן עקבי הוא מתנגד בתוקף לפעילות כזו, נוכח הקביעה המקצועית בעניין הסיכון הטמון בכך. לפיכך נדרשת הפסקת פעילות העסק לאלתר. איני סבור כי ראוי שבית המשפט יחליף את שיקול הדעת המקצועי של הרשות הממונה, בשיקול דעתו שלו, בוודאי לא כאשר על הפרק עומד עניין הנוגע לשלום הציבור ובריאותו".
השופט ציין גם את ההליכים הפליליים העומדים כנגד האולם: "בנסיבות אלו, ומאחר שמדובר במבנה שהוקם או הוסב שלא כדין לשמש אולם אירועים, ונעשה בו שימוש שלא על פי רישיון עסק, כמו גם שקיים לגבי המבנה צו הריסה, אין כל מקום שבית משפט מנהלי יעניק סעד למי שמבקש ליהנות מפירות העבירה שביצע. כפי שנפסק לא פעם, העיקרון לפיו 'אין חוטא יוצר נשכר' מבטא את סלידתו של בית המשפט מליתן סעד לבעל דין שטענותיו נסמכות על מעשה הנוגד את החוק או את תקנת הציבור".
_______________________________________________
