שופט בית משפט השלום בתל אביב, משה תדמור-ברנשטיין, הורה למנתח פלסטי לשלם פיצוי בסך 155 אלף שקלים, כולל שכ"ט עו"ד למטופלת שתבעה אותו, בשל טענה לרשלנות רפואית בביצוע ניתוח אלקטיבי באפה. השופט קבע את הפיצוי, לא כי מדובר היה בניתוח רשלני, או בניתוח שנכשל באשמתו של הרופא, אלא מאחר והתובעת לא הייתה מסכימה לעבור אותו כפי שבוצע בה, אם הרופא היה נותן לה את מלוא הנתונים לפני הניתוח.
התובעת עברה ניתוח אף, על ידי רופא מומחה בתחום הכירורגיה הפלסטית וטענה כי הוא התרשל במעשיו ומחדליו "לפני הניתוח, עת הניתוח ולאחר הניתוח", וכי בהתרשלותו זו גרם לה נזק, וכן הפר הפרה יסודית את ההסכם שנכרת עם התובעת לעניין הטיפול הרפואי ואין בידם לתקן את ההפרה והיא הוטעתה על ידי הרופא ואלמלא הטעיה זו היא לא היתה מתקשרת בהסכם ואין כעת בידי הרופא לתקן את הטעות.
על פי התביעה, לא רק שהניתוח לא השיג את מטרתו, אלא שגרם לה, כנטען בכתב התביעה ל"פגמים של ממש", "לרבות חוסר תחושה בשפה העליונה, החמרה כבדה בקשיי נשימה, נזלת כרונית, בצקת ואובדן רגישות וכן פגיעה בצורת האף החיצונית, עד כדי עוותו ממש". לטענתה, בשל פגמים אלה שקעה בדיכאון ונקלעה לאובדן ערך עצמי. התובעת טוענת כי פגמים אלה הם תוצר של התרשלותו של הרופא.
הרופא טען מנגד, כי מדובר בתביעת סרק, שבה פועלת התובעת להאדרת תסמינים, שספק אם קיימים אצלה, זאת, באשר הפגמים – שחלקם נטענים על ידי התובעת לראשונה רק כשנה ותשעה חודשים לאחר הניתוח, קיימים, לכל היותר, בראייתה הסובייקטיבית בלבד, וככל שקיימים – היו קיימים גם טרם הניתוח. בכל מקרה, נטען על ידי הרופא, כי בעת שהסכימה לביצוע הניתוח, הוזהרה התובעת כי אין בניתוח שהוצע לה לתקן פגמים של גודש באף וחסימת הנשימה וכי קיים סיכון שפגמים מהסוגים שהתובעת מצביעה עליהם בדיעבד, מגלים עצמם לאחר הניתוח ואין לייחס לו כל התרשלות בקשר עם הניתוח, באשר פעל כפי שרופא סביר ונבון היה פועל בנסיבות.
השופט ברנשטיין קבע כי הניתוח שביצע הרופא לא היה רשלני אולם הרופא לא הסביר לה לפני הניתוח את התוצאות שלו. "לאור מכלול הראיות", כתב השופט, "והעובדה שהתובעת עברה לאחר הניתוח הנדון – עוד ניתוחים פלסטיים משמעותיים לשיפור המראה שלה, אינני מוצא לקבוע כי התובעת לא היתה פועלת לעבור ניתוח כלשהו באפה. בנסיבות, בהחלט סביר שהתובעת (לאחר שיודעה וגולה לה הנדרש) היתה מוודאת תחילה שניתוח כזה מתבצע באופן שהוא מכיל התייחסות ישירה וברורה לתפקוד הנשימתי של האף, לרבות – באמצעות טיפול יסודי בהצבת המחיצה כולה במקומה (ולא רק בחלק הקאודלי), כזה שמוגדר כנותן מענה גם לצורך התפקודי".
השופט הוסיף: "אני מוצא כי מדובר בהתרשלות, באשר היה על הנתבע לדעת כי המצג שהציג לתובעת חסר, ומטעה והיה עליו להבהיר לה את מגבלות השירות שהוא מציע לה, גם אם – האופציה הניתוחית המשלבת מראש גם פתרון תפקודי (רפואי) יקרה יותר משתי האופציות שהציע הנתבע בענייננו".
______________________________________________________
