שופט בית משפט השלום בחדרה, יעקב גולדברג, קיבל בחלקה תביעה והורה לחברת זוגלובק, לפצות בכרבע מיליון שקלים, כולל שכ"ט עו"ד, תובע שעבד בחברה בשיווק מוצריה בקו חלוקה וטען זוגלובק ביטלה את ההסכם עימו באופן חד צדדי ושרירותי תוך הפרת חוזה.
התובע עבד עם זוגלובק משנת 1988 ועד שנת 2015 בשיווק מוצרי בשר ומוצרים נוספים בקו חלוקה, תחילה באזור ירושלים ולאחר מכן באזור רעננה-כפר סבא. לטענת התובע, רכש את הקו מבעליו הקודם בשנת 1988 תמורת 380 אלף שקלים.
לטענת התובע, במשך עשרות שנות עבודתו עם הנתבעת כבעל קו חלוקה ייחודי בירושלים, עמד על הרחבת השיווק והשקיע ללא ליאות באיתור לקוחות חדשים. בשנת 2010 ערכה הנתבעת ארגון מחדש במערך הפצת מוצריה, נטלה ממנו את קו החלוקה בירושלים, ללא פיצוי, והעבירה לו קו חלוקה חדש באזור רעננה-כפר סבא. כנטען, קו חלוקה זה הקטין באופן ניכר את העמלות שקיבל התובע ופגע בהכנסתו.
עוד עלה בתביעה כי בדצמבר 2013 ניסתה הנתבעת לסיים את עבודתו בטענת סרק לפיה מצאה פגם בעבודתו ומאז התנהלה תכתובת מול עורך דינו של התובע, כאשר עבודת התובע לא נפסקה. לטענת התובע, ב-2015 הודיעה לו הנתבעת על הפסקת עבודתו ללא הודעה מוקדמת ולמרות שיומיים קודם לכן רכש ממנה מוצרים לצורך שיווק. לטענתו, סיום העסקתו בדרך זו הותיר אותו מובטל וגרם לו נזקים כספיים.
מנגד, טענו בזוגלובק כי התובע שימש מפיץ של מוצריה ולא סוכן מסחרי שלה וכי חוק הסוכנות אינו חל על היחסים בין הצדדים. לטענת הנתבעת, בין הצדדים התקיים חוזה הפצה, לפיו רכש התובע מן הנתבעת מוצרים ומכר אותם ללקוחות תמורת עמלה שקיבל מהנתבעת ובהתאם לפירוט הלקוחות שצורף לחוזה ההפצה.
החברה הדגישה כי התובע לא שילם ולא התבקש לשלם לנתבעת תמורה כלשהי בגין הסכם ההפצה או בעבור שיווק מוצריה וכי לא קיבלה תמורה כלשהי כתוצאה מרכישת קו החלוקה על ידי התובע בזמנו או כתוצאה מחלוקת קו החלוקה בין מפיצים אחרים במסגרת הארגון מחדש. הנתבעת הוסיפה כי כל אותם הסכמים היו הסכמי הפצה ותו לא ולטענת הנתבעת, כבר בסוף שנת 2013 ביקשה לסיים את ההתקשרות עם התובע לאור אי שביעות רצונה מביצועיו כמפיץ.
השופט גולדברג, שקיבל את התביעה רק בחלקה הקטן, קבע כי התובע לא הוכיח טענתו כי שימש סוכן מסחרי כהגדרתו בחוק הסוכנות המסחרית וכי ההסכם בין הצדדים, כהסכמים הקודמים ביניהם, אינו חוסה תחת חוק הסוכנות המסחרית.
השופט גם הדגיש כי התובע לא הראה כי נפל פגם כלשהו בהתקשרות בהסכם 2010 או בתוכנו של הסכם זה וכי לכל היותר ניתן לקבוע כי בהסכמתו להתקשר בהסכם שגה בהערכת כדאיות העסקה. עוד צוין כי התובע גם לא הוכיח כי הנתבעת הבטיחה לו רשת בטחון ללא הגבלת זמן ולא הראה כי הוא זכאי לפיצוי בגין ירידה בהכנסות לאחר המעבר לאזור החלוקה החדש, ככל שהתקיימה ירידה כזו יש לדחות טענת התובע להחזר עלות השקעתו ברכישת קו החלוקה בשנת 1988, בהיותה בלתי מוצדקת וסותרת את הוראות ההסכמים בין הצדדים.
מנגד, השופט גולדברג קבע כי באשר לנסיבות סיום ההתקשרות, זוגלובק לא הוכיחה טענתה כי תפקודו של התובע בהפצת מוצריה היה לקוי וכי תפקודו שימש טעם אמיתי בהחלטתה לסיים את החוזה. "העובדה", נכתב בפסק הדין, "שהנתבעת המשיכה בפועל את ההתקשרות עם התובע משך למעלה משנה לאחר ששלחה לתובע הודעה על סיום ההתקשרות ובמקביל לארגון מחדש של מערך ההפצה של הנתבעת, מצביעה על כך שגם לשיטת הנתבעת לא היה תפקודו לקוי עד כדי כך שהצדיק ביטול החוזה וכי הטעם העיקרי לביטול ההתקשרות עם התובע נעוץ בארגון מחדש של מערך ההפצה שיזמה הנתבעת".
השופט הוסיף: "יש ממש בטענת הנתבעת כי משאיתו של התובע לא התאימה לדרישות מערך ההפצה המחודש של הנתבעת משנת 2015 ואילך. מאחר שהפסקת ההתקשרות היתה נעוצה במהלך הארגון מחדש שיזמה הנתבעת ולא בהתנהגות התובע, היה על הנתבעת לתת לתובע הזדמנות הוגנת להתאים עצמו לדרישותיה ולחלופין למכור את קו החלוקה לאחר".
______________________________________________________
