שופטת בית משפט השלום בעכו, ג'ני טנוס, פסקה כי פועל בניין, בן 30, תושב הרשות הפלסטינאית, יפוצה כ-95 אלף שקלים כולל הוצאות ושכ"ט עו"ד, לאחר שעמד על סולם לשם ביצוע עבודות פירוק של תקרת גבס באתר בניה ונפצע כשנפל ממנו. המעסיק עצמו ניסה להתכחש לעובדה כי התובע בכלל נפצע באתר הבניה שלו.
על פי התביעה, התובע יצא ממחסום ג'למה עד לצומת יגור, ואספו אותו למקום העבודה בחיפה, שם התחיל לעבוד בזמן שנדרש ע"י הנתבע לבצע עבודות פירוק של תקרה העשויה מגבס ביחד עם חברו הוא עמד על סולם ובמהלך ביצוע העבודה החליק, נפל ונחבל ביד שמאל כתוצאה ממוט ברזל אשר חדר לתוך היד. מיד לאחר מכן, ירד יחד עם החבר מהקומה בה עבדו עד לכביש, שם התחיל לרחוץ את פניו במים עד שהגיע האמבולנס אשר פינה אותו לבית חולים בליווי הנתבע.
הנתבע הכחיש את התאונה הנטענת וכל אחריות לנזקיו של התובע. לטענתו, הוא לא העסיק את התובע, ואילו התאונה בה נפגע כלל לא התרחשה באתר הנטען. בהתייחס למה שאירע ביום התאונה, נטען כי במועד הנ"ל התובע הגיע לאתר בשעות הבוקר לשיחת התרשמות והכרה ראשונית עם הנתבע. בהזדמנות זו הנתבע ביקש להתרשם מאיכות עבודתו של התובע והתנה את קבלתו לעבודה בהפגנת כישורים מקצועיים בתחום הבניה במשך שעה אחת.
אולם, נטען, לאחר שעת עבודה התבקש התובע להפסיק את עבודתו מאחר שלא הפגין יכולת מקצועית, ומאותו רגע נפרדו דרכיהם של הצדדים ולא היו ביניהם שום יחסי עובד-מעביד. בהתייחס לשאלת הנזק, הנתבע טען כי התובע נפצע אצל קבלן אחר שעבד באתר סמוך באותו רחוב. מכל מקום, הנתבעים הכחישו את הנזקים להם טען התובע בתביעתו.
למרות הכחשת הנתבע, השופטת טנוס קבעה לאחר שמיעת העדים והתרשמותה מהם היא העדיפה בבירור את גרסת התובע על גרסת הנתבע בכל הנוגע לנסיבות התרחשות התאונה.
"גרסתו של התובע", כתבה השופטת, "לגבי נסיבות התאונה מקובלת עלי בהיותה אמינה ומהימנה יותר מגרסתם של הנתבעים. תימוכין לגרסת התובע ניתן לראות בגרסת אביו וכן בגרסת חברו שאישרו – כל אחד לפי חלקו – את טענות התובע, הן בשאלה שנדונה בפרק זה והן ביתר השאלות שבמחלוקת. גם העובדה כי התובע פונה לבית החולים באמצעות אמבולנס מכתובת התאונה אשר דווח כמקום האירוע, כפי שעולה מאישור מד"א, יש בה כדי לחזק את גרסת התובע כי נפגע אצל הנתבעת ולא במקום אחר".
לפי השופטת, התנהגות המעסיק לאחר התאונה "תומכת באופן ברור בגרסת התובע כי התאונה אירעה באתר העבודה של החברה". כך למשל, על פי פסק הדין, מתברר כי הנתבע הצטרף לתובע בבית החולים ואפילו חתם על שטר החוב לטובת בית החולים לכיסוי הוצאות הטיפול, על אף שמדובר באדם שלא הכיר אותו לפני כן.
"הנתבע הוסיף", נכתב עוד, "כי מאחר שהתובע אינו תושב ישראל הרי שאילולא חתימתו על שטר החוב ועזרתו בפינויו לבית החולים התובע לא היה מקבל כלל טיפול רפואי ועל כן הוא ליווה את התובע לבית החולים וחתם על שטר החוב. מדובר בהסבר קלוש ודחוק של הנתבע שאין בידי לקבלו… ואם לא די בכך, הרי שמתברר כי הנתבע הוא זה שהסיע חזרה את התובע ואביו למחרת יום התאונה עד למחסום ג'למה. לא זו אף זאת, מתברר כי יומיים לאחר התאונה הנתבע ביקר את התובע בביתו בתחומי הרשות הפלסטינית, ולטענת התובע במהלך הביקור הנתבע התחייב לשלם לו פיצוי על נזקיו עקב התאונה".
עו"ד אהוד רוכב: "חסרה הרתעה"
עו"ד אהוד רוכב, המתמחה בתביעות נזקי גוף, בפרשנות על פסק הדין: "עסקינן בתאונה שאירעה בעבודה באופן מובהק, עת נחבל פועל פלסטיני בידו השמאלית, לאחר מעידה מסולם במהלך ביצוע עבודות תקרת גבס באתר בניה. אולם, כהרגלם של מעסיקים קונקרטיים בענף הבנייה, אנו עדים להתחמקות בהכרה בתאונה. טענות ההתחמקות מטעם המעסיקים אבסורדיות במקרים שונים, כפי שניתן להבחין בנקל בנוגע למקרה דנא. אולם, לא בכדי, בית משפט השלום הכריע, כי עסקינן בתאונת עבודה. על כן, המעסיק נשוא התביעה, אחראי לקרות הנזקים הנובעים מהתאונה.
"למרבה הצער, שוב אנו עדים לתופעה מוכרת אשר בה נחבלים פועלים בתחום הבנייה מדי יום, תוך כדי שהמעסיקים מתנערים מהאחריות על הנזקים הנובעים מהתאונה. לעיתים הנזקים מסבים לחבלות קשות, עד כדי אובדן כושר עבודה לצמיתות. זאת ועוד, המעסיקים מתרשלים כלפי המעסיקים באופן בוטה, זאת מבלי שהם אחראים בפליליים, לפחות במקרים רבים. לדאבוננו, מבחינה הרתעתית, טרם נענשים מעסיקים רבים על רשלנותם בפלילים, ולכן מעסיקים רבים ימשיכו להתרשל כלפי הפועלים".
__________________________________________________________
לצפייה ודירוג כבוד השופטת ג'ני טנוס
__________________________________________________________
