הרכב שופטי בית משפט העליון בראשות השופט יצחק עמית, דחו ברוב דעות, את העתירה נגד הריסת בית המחבל הנאשם ברצח אסתר הורגן ז"ל. השופטת ענת ברון כתבה בהחלטתה כי יש להרוס רק את הקומה השלישית של בית המחבל. "יש למצות עם המפגע את מלוא חומרת הדין. ואולם האמצעי של הריסת בית נועד למטרה מניעתית ולא עונשית", לשון השופטת ברון.
לפני כחודש וחצי, יצאה אסתר הורגן ז"ל, להליכה על שביל ביער ריחן הסמוך לביתה. אל המקום הגיע מחבל שתפס את אסתר ז"ל, אחז בה, השליך אותה אל האדמה, ורצח אותה באכזריות. המחבל נמלט מהזירה, וכעבור ארבעה ימים נתפס מוחמד קבהא כחשוד בביצוע המעשה. קבהא נחקר והודה בביצוע המעשה ממניע לאומני. לדבריו, רצח את המנוחה לאחר שהבחין שהיא יהודייה, וזאת כנקמה על מות חברו שנפטר ממחלה בעודו מרצה עונש מאסר בכלא. קבהא ריצה בעבר שלושה עונשי מאסר בין השנים 2019-2003, ובסך הכל כשמונה שנות מאסר בגין ביצוע עבירות טרור שונות, בכללן מעורבות בביצוע פיגועי ירי וייצור מטעני חבלה. לעת הזו טרם נסתיימה חקירת הרצח הנתעב וטרם הוגש כתב אישום.
העתירה שהוגשה נגד צו הריסה שהוציא המפקד הצבאי לאזור הגדה המערבית, ביחס לשתי קומות במבנה שבו התגורר קבהא בכפר טורה אל ע'רביה, מכוח סמכותו לפי תקנה 119 לתקנות ההגנה לשעת חירום. אביו של קבהא, מתגורר יחד עם אשתו, בקומת הקרקע של המבנה ועותרת נוספת היא אשתו של קבהא, המתגוררת עמו ועם שלושת ילדיהם בקומה השניה של המבנה. בקומה השלישית של המבנה, למעשה על חלק קטן מגג המבנה, בנוי חדר יחיד ושירותים בשטח של כ-15 מ"ר. צו ההריסה הוצא לגבי הקומה השניה והקומה השלישית בלבד.
לאחר שנמסרה הודעת צה"ל לבאת כוח העותרים בדבר כוונתו להחרים ולהרוס את הקומות השניה והשלישית במבנה, הגישו אלה עתירה נגד ההריסה וטענו בה כי יינתן צו על תנאי המורה למשיבים "לחדול מהפעלת הסמכות המעוגנת בתקנה 119 […], לרבות החרמה, הריסה או פגיעה בכל דרך אחרת בבית משפחת העותרים ובבתים אחרים ולהציג לעותרים ולציבור נתונים עובדתיים המאששים את טענתם כי מדיניות ההריסה כאמצעי הרתעה מגשימה את תכליתה".
הרכב השופטים בפה אחד החליט לדחות את העתירה לאחר שהגיעו למסקנה כי לא קמה עילה המצדיקה התערבות בהחלטתו של צה"ל. "בפסיקה נקבע במפורש כי אין צורך להמתין להגשת כתב אישום לצורך הפעלת סמכות לפי תקנה 119, וכי די לשם כך בקיומן של ראיות מנהליות, הגם שעליהן להיות "חזקות במיוחד".
"במקרה דנן", כתב השופט עמית, "ניתן לקבוע באופן ברור כי קיימות בנמצא ראיות מנהליות החוצות את הרף הראייתי הנדרש. די שנציין כי החשוד הודה בביצוע המעשה ופירט את המניע הלאומני שעמד בבסיסו, וכי ישנן ראיות חיצוניות אובייקטיביות חזקות המאששות את הודאתו".
עוד הוסיף: "העותרים טוענים כי לא היו מעורבים במעשיו של קבהא, לא היו מודעים למעשיו ולא היתה להם אפשרות למנוע אותם, ומן הטעם הזה ביצוע הצו אינו מידתי. אף בטענה זו אין כדי לבסס עילה להתערבות בהחלטת המשיב. אמנם, ידיעה, מעורבות או תמיכה של בני הבית במעשה הטרור, היא אחד השיקולים לצורך החלטה אם וכיצד תופעל הסמכות מכוח תקנה 119. בד בבד, הפסיקה שבה והדגישה כי אין מדובר בתנאי הכרחי וכי אין באי-מעורבותם של אלה כדי למנוע את מימושם של הצווים".
השופטת ענת ברון בדעת מיעוט כתבה בהחלטתה: "אסתר הורגן ז"ל נרצחה באלימות ובאכזריות בלתי נתפשת, ואך בשל היותה יהודייה. אין מילים לתאר את גודל האובדן והיגון, והלב יוצא אל בני המשפחה. יש למצות עם המפגע את מלוא חומרת הדין; ואולם האמצעי של הריסת בית נועד למטרה מניעתית ולא עונשית. בבואנו לבחון את מידתיות צו ההריסה שהוצא ביחס לבית, יש ליתן ביטוי ומשקל ראויים למעשה הנורא, ולהורות על הריסת הקומה השלישית שהוברר ששימשה רק את המפגע. לצד זאת, אני סבורה שההחלטה להרוס גם את הקומה השנייה של הבית לוקה בחוסר מידתיות – כאשר בקומה זו מתגוררים אשתו ושלושת ילדיהם, שכאמור אין חולק שלא היתה להם כל מעורבות או ידיעה בנוגע למעשי הזוועה, ואף בדיעבד לא הפגינו תמיכה במעשים".
___________________________________________________
