שופטת בית משפט השלום בחיפה, מירב קלמפנר נבון, כי חברה העוסקת ביזמות בתחום הנדל"ן ובניית דירות למגורים בחיפה, תשלם פיצויים בסך של כ-80 אלף שקלים, כולל הוצאות ושכ"ט עו"ד, לבני זוג אשר קנו ממנה דירה ולא קיבלו אותה בזמן.
לטענת התובעים, החברה התחייבה למסור את החזקה בדירה בתוך 36 חודשים ממועד מתן היתר הבנייה, כשהדירה מושלמת וראויה למגורים. לטענתם, הדירה התקבלה, תחת מחאה בראשית שנה וחודשיים לאחר מכן, אולם הדירה עד למועד הגשת התביעה טרם חוברה לחשמל. לטענתם, דרישתם לתשלום דמי שכירות לפי חוק המכר נדחתה בידי הנתבעת. התובעים ציינו גם כי הנתבעת התחייבה בהסכם לפצותם בגין איחור במסירת הדירה בסך 3,000 שקלים.
עם זאת, לטענתם, לאור הוראותיו הקוגנטיות של חוק המכר אשר קובעות את גובה הפיצוי ללא הוכחת נזק ומעמידות את הפיצוי בסכום השווה לדמי השכירות של דירה דומה במכפלת 1.5 למשך 8 חודשים ולאחר מכן דמי השכירות יוכפלו ב-1.25, הרי שבידיהם הזכות לקבל את הפיצוי הקבוע הגבוה ביותר, אף שבהסכם המכר נקבע אחרת.
לטענת הנתבעת, יש לדחות את התביעה. לטענתה, מסיבות אשר אינן בשליטת הנתבעת נדחתה השלמת הפרויקט, מה שהוביל לדחיית מועד מסירת הדירות. החברה ציינה כי החברה עימה נחתם הסכם הזמנת שירותי בניה הגישה במהלך העבודות בקשה להקפאת הליכים בבית המשפט המחוזי בת"א, וניתן צו הקפאת הליכים וכן איסור דיספוזיציה על כל הפרויקטים של אורתם הנדסה, לרבות הפרויקט נושא התביעה.
לטענת הנתבעת, היא ניסתה לצמצם את הנזק חרף צו הקפאת ההליכים, אך ניתן צו מניעה כנגד הנתבעת לעצירת ביצוע כל העבודות בפרויקט והיה על הנתבעת להוציא את אנשיה או נציגי ממתחם הפרויקט, כך במשך 3 חודשים לא הייתה לנתבעת האפשרות לבצע כל פעולה. לאחר מכן, היא נדרשה למצוא קבלן חלופי אשר יפעל לבניית הפרויקט ולטענתה, יש למנות פרק זמן סביר של 7 חודשים שבהם לא התאפשר להמשיך בביצוע הפרויקט.
השופטת נבון ציינה כי נוכח החשיבות הרבה במועד מסירת הדירה ופערי הכוחות נקבע בפסיקה כי תניות בחוזי מכר, אשר מקנות לקבלנים גמישות באופן בלתי מוגבל בדחיית מועד המסירה, ייחשבו לתניות מקפחות. עוד הוסיפה השופטת כי על אף שעמד צו הקפאת הליכים ואיסור דיספוזיציה במשך שלושה חודשים ועל אף שהנתבעת אכן פעלה לסלק ידה של החברה הקבלנית, הרי שאין בנסיבות אלה להביא לדחיית מועד המסירה החוזי.
"היענות לטענת הנתבעת", נכתב בהחלטת ביהמ"ש, "מגלגלת את האחריות לפתחם של התובעים, רוכשי הדירות, ואין להתיר לנתבעת להטיל את הסיכון בביצוע פעולות הבנייה על רוכשי הדירות. כמו כן, אימוץ עמדת הנתבעת מהווה למעשה תניית פטור המובילה לפגיעה ברוכשי הדירות בניגוד להלכה ובניגוד להוראותיו הקוגנטיות של חוק המכר (דירות) שביקשו למנוע זאת".
השופטת הוסיפה בהחלטתה כי היא דוחה גם את טענת החברה, כי משך ההתארגנות למציאת קבלן חדש מוביל לעיכוב סביר של שבעה חודשים. "יש לדחות אף את טענתה לזמן התארגנות נוסף. ספק אם עיכוב מעין זה אינו בשליטת המוכר, מכל מקום המדובר בסיכון אשר לקחה על עצמה הנתבעת עת בנתה פרויקט מורכב ורחב היקף כטענותיה", נכתב בפסק הדין.
בסופו של דבר השופטת נבון, קבעה כי החברה איחרה במסירת הדירה ב-13 חודשים ולא קיבלה את עמדת הנתבעת לקבלת תקופת "גרייס" בת 60 יום מאחר והוא אינו רלבנטי בנסיבות בהן האיחור עלה על 60 יום. השופטת נבון, הוסיפה גם 5,000 שקלים פיצוי בגין עוגמת נפש, בשל חוסר הוודאות ואי הנוחות הנטענים.
_________________________________________________
