שופטת בית משפט השלום בתל אביב, אורלי מור-אל, הורתה למשרד הבריאות לשלם כ-200 אלף שקלים פיצויים כולל שכ"ט עו"ד והוצאות לאלמנה, אשר תבעה אותם בטענה לרשלנות רפואית, הנוגעת לנפילת בעלה ממיטתו במהלך אשפוזו בבית החולים.
בכתב התביעה נטען, שבית החולים בו טופל המנוח, בית החולים זיו בצפת, התרשל בטיפול, לרבות בטיפול הסיעודי, במעקב ובהשגחה וכתוצאה מכך נפל המנוח ונחבל בראשו. נטען עוד, שהתרשלות נוספת בטיפול לאחר הנפילה, הביאה לנכות קשה ולמצב סיעודי. הנתבעת הכחישה בכתב ההגנה את הרשלנות המיוחסת לה וטענה שהטיפול במנוח היה טיפול סביר, מסור, מקצועי ומיומן.
התובעים טענו שלבית החולים וצוותו אחריות במניעת אירוע הנפילה, לשיטתם לא נמסר מידע למשפחת המנוח, בנוסף המנוח היה במצב הכרה מבולבל טרם הנפילה ובסיכון גבוה לנפילה, במצב זה היה צורך למקם אותו מול תחנת האחיות, ליתן הסברים לבני המשפחה ולגייס אותם לבטיחות המנוח ומניעת נפילה. התובעים הדגישו שאין יסוד להאשמות שהופרכו כלפי משפחת המנוח לפיהם לא מסרו מידע לצוות הרפואי והבן עזב את אביו במועד האירוע, וכי ראוי שבית החולים ייטול אחריות על התנהלותו.
מנגד, השיבו מבית החולים, שהטיפול במנוח היה מיטבי, הצוות היה מודע לסכנת הנפילה מצד המנוח, המשפחה הודרכה בהתאם. לטענת הנתבעת הצוות הרפואי לא יכל למנוע את נפילת המנוח. הנתבעת טוענת שדו״ח האירוע החריג מהווה ראיה מכרעת לכך שדפנות המיטה היו סגורות ומכאן שננקטו אמצעי זהירות. הנתבעת מוסיפה עוד, שהטיפול במנוח לאחר הנפילה היה מיטבי, לא הייתה אינדיקציה רפואית לביצוע CT חוזר שכן מצבו של המנוח הוטב.
השופטת מור-אל, קבעה לבסוף כי אכן מדובר היה ברשלנות רפואית וציינה כי באופן תמוה, הנתבעת לא זימנה לעדות את האחות ששהתה באותו ערב וכתבה את דוח האירוע החריג. יחד עם זאת, טענה השופטת, הנתבעת ביקשה להסתמך על הדוח וללמוד ממנו שדפנות המיטה היו מורמות. השופטת הוסיפה כי היא התקשתה לקבל את טענת הנתבעת והאחות היא עדת מפתח בתיק זה לגבי ההתנהלות באותו ערב והימנעות לזמנה מעדות, ללא כל הסבר פועלת נגד הנתבעת.
"בסופו של דיון", נכתב בפסק הדין, "אף שניתן היה להתרשם שהצוות הרפואי פעל לטובתו של המנוח ובסופו של דבר היטיב את מצבו הבריאותי אגב המחלה עמה הגיע לבית החולים, באתי לידי מסקנה שחלו כשלים בכל הנוגע למניעת הנפילה. ככלל, כאשר מדובר בחולה המאושפז בבית החולים, כאשר סכנת נפילה היא בבחינת תרחיש צפוי וכאשר האמצעים למניעתה, ידועים, מותווים בנוהל ודורשים התייחסות דקדקנית מצד הצוות, נכון לקבוע נורמות ודרכי פעולה שיהא בהן כדי להקטין את הסיכון. הימצאות חולה בגילו ובמצבו של המנוח, בשעת לילה, כשהוא על הרצפה ורגלו על המיטה, הינה התרחשות בלתי סבירה שניתנת למניעה באמצעים פשוטים וזולים, בין בהדרכה נכונה של המשפחה, בין מתן היתר למשפחה לשהות לצידו ובין בהרמת דפנות המיטה".
___________________________________________
