היועץ המשפטי לממשלה, ד"ר אביחי מנדלבליט, התייצב להליך בבית המשפט לעניינים מנהליים בירושלים, הנוגע לחוקיות נוהל העירייה בעניין קיום מחאות במרחב הציבורי ברחבי העיר. היועמ"ש קבע כי "אומנם שיקולי סדר ציבורי ואינטרס חזות פני העיר הינם שיקולים בעלי משמעות, אך צריך להעניק משקל ראוי גם לחופש המחאה, בייחוד בירושלים, שבה ממוקמים רוב מוסדות השלטון".
מדובר בהליך דומה לזה שהתנהל בשנת 2017, שנגע אף הוא לנוהל זה ובמסגרתו הגיש היועמ"ש עמדה מפורטת. חרף שיח מתמשך שהתנהל מול גורמי העירייה, אגב ההליך הקודם, הוראות מרכזיות ומוקשות של הנוהל לא תוקנו, והן עומדות במרכז ההליך גם כיום. משכך, נדרש שוב היועמ"ש להתייצב להליך ולהביע את עמדתו.
במסגרת העמדה שהוגשה מטעמו בהליך הנוכחי, חזר היועמ"ש על עיקרי טענותיו בהליך הקודם, כמו גם על עיקרי ההודעה שהוגשה ב-2012 מטעם היועמ"ש דאז, בהליך שנגע למדיניות עיריית ת"א בעניין הקמת אוהלי מחאה, והדגים כיצד הם משליכים על ענייננו כעת.
במסגרת העמדה הנוכחית ציין היועמ"ש כי ההסדרים השונים הקבועים בנוהל העירייה הם מוקשים – הן בסוגיית הגבלת המחאות בסמוך למוקדי השלטון, שהן אף מעבר להגבלות הקיימות לגבי מקומות אחרים ברחבי העיר, הן בקביעה הקטגורית שאינה מאפשרת קיומה של משמרת מחאה רציפה במרבית רחבי העיר, הן בעצם ההבחנה שעורכת העירייה בין הצבת אוהל מחאה לבין סככת מחאה, והן בהטלת מגבלות הזמנים (בהיתר הכללי ובהיתרים הפרטניים).
לעמדת היועמ"ש, הסדרים אלה נותנים משקל משמעותי מדי לשיקולי סדר ציבורי, ואף לאינטרס של חזות פני העיר, שהם שיקולים בעלי משמעות, "אך זאת מבלי להעניק משקל ראוי גם לחופש המחאה, בייחוד בעיר ירושלים, בירת ישראל, שבה ממוקמים רוב מוסדות השלטון".
בהתאם לכך, כך לעמדת היועמ"ש, "במקום המניעה המוחלטת שיוצר נוהל העירייה על קיומה של מחאה רציפה באמצעות אוהל או סככה, על העירייה לבחון באופן פרטני אפשרות קיום מחאה מעין זו, ובמידת הצורך תחת סייגים. כך, ניתן יהיה ליצור איזון ראוי ופרטני בהתאם לנסיבותיה של כל מחאה אל מול הזכויות של תושבי האזור ואינטרסים ציבוריים אחרים".
