שופטת בית משפט השלום באשדוד, עדי אייזדורפר, הרשיע את תושב העיר, בעבירת תקיפה הגורמת חבלה של ממש, לאחר שתקף מנהלת חנות צעצועים שכינתה אותו חוצפן, בעת שלקח צעצוע ללא רשות מהחנות מאחר ולטענתו צעצוע שקנה לא היה תקין.
על פי כתב האישום, הנאשם נכנס לחנות הצעצועים "טויס אר אס" ורכש לבנו רובה צעצוע. שעה לאחר מכן, חזר הנאשם לחנות, וטען כי הצעצוע אינו תקין. אחד המוכרנים בחנות בדק את הצעצוע, מצא שהוא תקין, ומסר זאת לנאשם. או אז יצא הנאשם מהחנות יחד עם בנו, לקח עמו צעצוע זהה חדש והותיר בחנות את הצעצוע הקודם. בעקבות כך, יצאה מנהלת החנות, לכיוון הנאשם, על מנת שיחזיר את הצעצוע החדש. הנאשם עלה לרכבו, והמתלוננת קראה לעברו "חוצפן".
אז, כך נטען, ירד הנאשם מן הרכב ותקף אותה שלא כדין בכך שאחז בכתפיה וזרק אותה לכביש. כתוצאה מכך, נפלה המתלוננת ארצה ונגרמו לה חבלות של ממש, נפיחות ביד שמאל ושבר. רק למחרת היא הלכה לטיפול רפואי וידה גובסה למשך 6 שבועות.
הנאשם, הכחיש את המיוחס לו ובניגוד למצוין בכתב האישום, טען כי מיד בסמוך לאחר הרכישה גילה כי הצעצוע לא תקין, וביחד עם המוכר בחנות, ניסו לבדוק את הצעצוע, אולם לא הצליחו לתקנו. המתלוננת הצטרפה וניסתה לסייע בבדיקה. הנאשם אישר כי לקח צעצוע חדש, ויצא מן החנות. כמו כן אישר כי המתלוננת יצאה אחריו, וליוותה אותו בצעקות ובקללות. לטענתו, הגיע לרכב ונכנס אליו, ואז ירקה המתלוננת בפניו. הנאשם טען כי בשלב זה פתח את דלת רכבו, המתלוננת הלכה לאחור, נתקלה באבני שפה של מדרכה סמוכה, ונפלה. הוא הכחיש גם כי נגע במתלוננת או תקף אותה.
המתלוננת העידה כי יצאה אחרי הנאשם, תוך שהיא קוראת לעברו גנב, חוצפן והלכה אחריו בעת שהלך לכיוון רכבו. אשת הנאשם הצטרפה אליו ויחד עלו על הרכב. הנאשם מצידו ביטל את דבריה בתנועת יד מזלזלת, והסיטואציה הכעיסה את המתלוננת. בשלב זה העידה המתלוננת כי ירקה הצידה, ואז ירד הנאשם מן הרכב, תפס את המתלוננת בכתפיה, ירק בפניה, וזרק אותה ארצה, לכביש. בהיותה שרועה, רצתה לצלם את מספר רכבו של הנאשם, אולם לא הצליחה לעשות כן, תוך שאשת הנאשם אף מטיחה בפניה כי אין טעם להתאמץ, שכן ממילא הרכב אינו בבעלות בעלה.
המתלוננת הוסיפה כי מלכתחילה נמנעה מלגשת להתלונן במשטרה מאחר שגם היא קיללה את הנאשם, אולם לאחר שאובחן השבר, גמרה בדעתה להגיש תלונה במשטרה.
מאחר והאירוע לא תועד במצלמות האבטחה, השופטת אייזדורפר העדיפה את גרסתה של המתלוננת על זו של הנאשם לאחר שקבעה כי אין מקום ליתן אמון בגרסה שלו. "גרסתו", כתבה בהכרעת הדין, "לפיה רק לאחר שירקה לעברו, החליט לשוחח עימו, אינה מותירה רושם אמין ואינה עומדת במבחן המציאות. שהרי, בשלב זה של האירוע לא יכול להתעורר ספק כי הנאשם היה מצוי בסערת רגשות, נוכח אמירות המתלוננת, הקללות שקראה לעברו והיריקה שירקה, ואף נוכח התגובה הנסערת של ילדיו ששהו ברכב, כפי שהעידו הנאשם ואשתו".
"אם לא מצא הנאשם לנכון עד שלב זה לפנות למתלוננת ולשוחח עימה", הוסיפה השופטת, "קשה לקבל את גרסתו לפיה דווקא בשלב סוער זה של האירוע, ירד מן הרכב במטרה לשוחח עם המתלוננת, ויש להעדיף את גרסת המתלוננת, הנתמכת בגרסת מקסים, כי לאחר שירד הנאשם מן הרכב דחף את המתלוננת והפילה ארצה".
עוד נכתב בהכרעת הדין: "הנאשם יכול היה לשוחח עם המתלוננת מבעד לחלון הרכב, ולא היה צורך שירד מן הרכב אם כל רצונו היה לשוחח עם המתלוננת, כנטען על ידו. למרות זאת, בחר הנאשם לרדת מן הרכב, ויש להניח כי היה זה לא רק לצורך שיחה עם המתלוננת. ניסיונו של הנאשם לצייר את המתלוננת כמי שמחרחרת ריב, כך שבחרה לפנות למשטרה, אינו עולה בקנה אחד עם התנהלות המתלוננת לאחר האירוע".
___________________________________________
