שופטת בית משפט השלום בירושלים, אורנה סנדלר-איתן, דחתה תביעה אותה הגישה צלמת נגד השיפוצניק שלה שטענה בין השאר שביצע את העבודות באופן בלתי תקין ובין השאר בשל כך היא ביטלה נסיעה לחו"ל לצורך קבלת פרס בגין עבודתה כצלמת.
השופטת גם הורתה לה לשלם לשיפוצניק עשרת אלפים שקלים הוצאות ושכ"ט עו"ד.
התובעת התקשרה עם הנתבע, לביצוע עבודת שיפוץ בחדר האמבטיה והשירותים בדירה בה היא מתגוררת. במסגרת ההסכם התחייב הנתבע לבצע את עבודת השיפוץ תוך שבועיים ממועד כריתתו.
לטענת התובעת, תמורת ביצוע עבודת השיפוץ במלואה התחייבה היא לשלם לנתבע סך של 26 אלף שקלים.
לטענת התובעת, חרף האמור בהסכם לא סיים הנתבע את עבודת השיפוץ כעבור שבועיים או בכלל, ואף ביצע את מרבית העבודות שכן ביצע באופן בלתי תקין, תוך שגרם לליקויים שונים בדירה.
התובעת מבקשת אפוא כי בית המשפט יורה לנתבע לשלם לה את עלות התיקונים שנדרשה לבצע בדירה בסך של 41 אלף שקלים, בהתאם לחוות הדעת שצורפה לכתב התביעה.
כמו כן, היא עתרה לשיפוי בגין הוצאות שונות שהוציאה בשל התיקונים האמורים ובגין חוות הדעת, וכן לפיצוי בגין הפסד השתכרות שנגרם לה, לדבריה, כצלמת עצמאית, עקב התנהלותו של הנתבע, לשיפוי בגין הוצאות שנגרמו לה עקב ביטול נסיעה שתוכננה לצורך קבלת פרס בגין עבודתה כצלמת ובגין הוצאות טיפול שונות כגון פיזיותרפיה, דיקור סיני ופסיכולוגית ולפיצוי בגין נזק לא ממוני.
סכום התביעה הועמד על 88 אלף שקלים.
השיפוצניק טען מנגד, כי לאחר חתימת ההסכם דרשה הנתבעת שינויים בתכולת העבודה ללא הרף.
כך, דרשה להעתיק צינור ולהוציא אותו מחוץ לדירה, דרשה התקנת אסלה נסתרת, הזזת חלון למרכז הקיר וצביעת קירות הדירה כולם, להבדיל מתיקוני צבע נקודתיים כפי שסוכם תחילה.
לדברי הנתבע, לאחר מספר ימי עבודה נאלץ להיעדר מממנה עקב אשפוז סבתו בבית החולים, ולאחר ששב לעבודה הבחין בטעות שנגרמה בחיפוי האריחים בחדר האמבטיה, טעות שתיקונה האריך קמעא את משך ביצוע העבודה.
לדבריו, משביקש לסכם עם התובעת לקראת סוף ביצוע העבודה את פרטי החשבון, סילקה אותו התובעת לתדהמתו מן הבית.
הנתבע גם טען כי התובעת פעלה בחוסר תום לב ומנעה ממנו לתקן את הליקויים הנטענים על ידה, כנדרש.
הנתבע מכחיש אפוא את טענות התובעת, וכן טוען לקיזוז של 30 אלף שקלים מסכום התביעה, מתוכם סך 20 אלף שקלים בגין עבודות שונות שביצע בדירה לבקשת התובעת, ועוד 10 אלף שקלים נוספים בגין נזק לא ממוני.
בית המשפט מינה מומחה שקבע בחוות דעתו כי אומדן עלות תיקונם של הליקויים בעבודת הנתבע מסתכמת בסך של ב-10 אלף שקלים בתוספת מע"מ, כולל פיקוח הנדסי, במחירי קבלן מזדמן, וכי משך ביצוע התיקונים עומד על ארבעה ימים, במהלכם כשירה הדירה למגורים ונמצא אפוא, שטענות התובעת לליקויים וטענת הקיזוז של הנתבע, אף לאחר הפחתת חלקה השנוי במחלוקת עובדתית, כמעט "מאפסות" זו את זו.
אף על פי כן לא עלה ביד בעלי הדין להגיע להסכמה.
השופטת סנדלר איתן קבעה כי הפרשנות המרחיבה שהעניקה התובעת בעדותה לתכולת העבודה המוסכמת, על מנת להתמודד עם טענת הקיזוז שהועלתה על ידי הנתבע, לא עוגנה בראיות כלשהן ולא קיבלה אותה. מנגד, עדותו של הנתבע בנוגע לשינוי תכולתה של העבודה הייתה מהימנה עליה.
"אינני מקבלת", כתבה השופטת בפסק הדין, "את טענתה של התובעת ולפיה לא הייתה מוטלת עליה החובה לאפשר לנתבע הזדמנות להשלים את ביצוע העבודות ולתקן את הטעון תיקון. רשימת הליקויים אותה העבירה התובעת לנתבע במחצית חודש אוגוסט לא הייתה בבחינת הזמנה לביצוע תיקונים, שהרי לדברי התובעת עצמה, אותה עת כבר פקעה סבלנותה והיא לא התכוונה כלל לאפשר לנתבע לבצע עבודות אלו".
השופטת הוסיפה: "לא הוכח כל קשר בין אבדן ההכנסות הנטען של התובעת לבין התנהלותו של הנתבע, ואף ספק אם נזק כלכלי עקיף זה הוא בר פיצוי לכתחילה בנסיבות העניין. אף לא הוכח קשר סיבתי כלשהו בין נזקיה הרפואיים הנטענים של התובעת לבין התנהלותו של הנתבע. התובעת אף לא הוכיחה קשר בין ההוצאות שנגרמו לה בשל ביטול נסיעתה לסין לבין התנהלותו של הנתבע… לבסוף, אף שהתרשמתי כי אכן נגרמה לתובעת עגמת נפש כתוצאה מביצוע השיפוץ בדירה, לא מצאתי כי יש מקום לחייב את הנתבע לפצותה בשל כך נוכח האופן בו סיימה את ההתקשרות עמו".
