ביולי 2017 יצאה מביהמ"ש העליון הלכה חדשנית (הלכת פלוני 919/15) שקבעה שוויון בנטל בין ההורים.
על פי ההלכה, במקרים של משמורת משותפת יישאו ההורים בצורה שוויון גם בתשלום המזונות.
אולם ההלכה, המבקשת לייצר מהפכה של ממש בקרב הורים גרושים, העלתה סוגיות רבות לשולחן.
בפסק דין שניתן כעת על ידי שופטי העליון, בראשות השופט ניל הנדל, נידונה שאלת תחולתה הרטרואקטיבית של ההלכה על תביעות לשינוי דמי מזונות טרם כניסתה לתוקף.
ביהמ"ש שדן בסוגיה המשפטית, מייצר למעשה "סדר שהיה נחוץ לנוכח פסיקות סותרות ומגוונות של הערכאות הדיוניות" וקובע כי ההלכה החדשה אינה מהווה כשלעצמה שינוי נסיבות מהותי לפסקי דין חלוטים, וכי יש להתחשב בהלכה רק באם מתקיים שינוי שכזה.
הלכה 919/15 שינתה את המצב המשפטי שהיה נהוג עד אז בישראל וקבעה כי הורים פרודים, לילדים מעל גיל 6, יחלקו ביניהם, בצורה שוויונית, את תשלום המזונות. זאת, בהתאם לזמני השהות של כל הורה עם הילד וכן בהתחשב ביחס ההכנסות של ההורים.
בימים אלו קיבלו שופטי העליון ערעור שהוגש על פסק דינו של בית המשפט המחוזי וקבעו כי כדי להחיל את ההלכה רטרואקטיבית על פסקי דין חלוטים יש להוכיח שינוי נסיבות מהותי "באופן זהיר ומתוחם לרכיב אליו מתייחס השינוי". השופטים עוד קבעו כי התיק עצמו יוחזר לבית המשפט לענייני משפחה לצורך בחינה מחודשת.
על פי התביעה המקורית, מדובר בבני זוג שנישאו ומנשואיהם נולדו להם שני ילדים, אחד מהם מקבל קצבת נכות חודשית בסך 2,400 שקלים מהמל"ל.
לפני חמש שנים, נחתם בין הצדדים הסכם גירושין כולל, אשר אושר וקיבל באותו יום תוקף של פסק דין בבית המשפט לענייני משפחה.
במסגרת הסכם הגירושין, התחייב המשיב, בין היתר, לשאת בתשלום דמי מזונות עבור כל קטין.
כשנתיים לאחר חתימת הסכם הגירושין, הגיש המשיב "תביעה להפחתת מזונות" בגדרה נדרש בית המשפט לענייני משפחה להורות על ביטול דמי המזונות, או לחלופין, על הפחתתם ב-50%, בעילה של שינוי נסיבות מהותי.
כן נדרש בית המשפט לענייני משפחה להורות על קיזוז קצבת הנכות מדמי המזונות.
לטענת המשיב, שינוי הנסיבות מתבטא בהרעה ממשית במצבו הכלכלי, בשל הפסדים והלוואות שנטל במסגרת רכישת עסקי הוריו, ובהפחתה ניכרת בצורכי הקטינים.
בית משפט לענייני משפחה, בשנת 2017, כחודש לפני מתן הלכת פלוני, דחה את תביעתו של המשיב.
בפסק הדין צוין כי כאשר מדובר בפסק דין שניתן בעקבות הסכם גירושין כולל, יש לשקול בזהירות רבה תביעה המכוונת לשינוי רכיב אחד מבין כלל רכיבי ההסכם, ומשכך רק במקרים חריגים בהם הוכח שינוי נסיבות מהותי ייטה בית המשפט להתערב בסך המזונות המוסכם.
לאחר בחינת הראיות, הגיע בית המשפט לכלל מסקנה כי הכנסתו של המשיב לא פחתה, אלא אף עלתה ביחס להכנסתו ערב חתימת הסכם הגירושין, וכי לא הוכח שינוי נסיבות משמעותי המצדיק את הפחתת המזונות שנקבעו בהסכם הגירושין.
בהתייחסו לקצבת הנכות, קבע בית המשפט כי ככל שנותר חלק מהקצבה – אשר אינו מממן את עלות הסייעת, חוגים, או כל טיפול או אבחון הדרוש לא' בשל נכותו – על המבקשת להשתמש באותו חלק שנותר מהקצבה לצורך ההוצאות החריגות הנוספות, טרם שתפנה למשיב בדרישה להשתתף במחציתן.
שני הצדדים הגישו ערעור לבית המשפט המחוזי.
המבקשת טענה בערעורה כי בית המשפט לענייני משפחה שגה עת התערב בהסכמת הצדדים בכל הנוגע לקצבת הנכות.
בערעורו של המשיב, נטען כי בית המשפט לענייני משפחה שגה בקובעו כי לא חל שינוי מהותי בהשתכרותו ובהכנסותיו.
לטענת המשיב, בית המשפט לענייני משפחה התעלם מטענותיו בדבר הפחתה ניכרת בצרכי הקטינים מאז חתימת הסכם הגירושין, ובכלל זה, הסתפקות בסייעת אחת ל-א' (במקום שתי סייעות), ביטול חוג, וביטול צהרון.
עוד טען האב כי על ערכאת הערעור להחיל באופן רטרואקטיבי את הלכת השוויון בנטל, אשר ניתן, כאמור, כחודש לאחר פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה, או לחלופין להחזיר את התיק לבית המשפט לענייני משפחה על מנת שיעשה כן.
לבסוף דרש המשיב להתחשב בקצבת הנכות בפסיקת המזונות של א'.
בפתח הדיון נדונה השאלה המשפטית האם ההלכה עצמה מהווה שינוי נסיבות מהותי המצדיק דיון מחודש בשיעור דמי המזונות. בית משפט קמא קבע כי קיימת נפקות להבחנה בין פסק דין למזונות שניתן בעקבות הליך משפטי;
פסק דין שנתן תוקף להסכמת הצדדים בנוגע לשיעור מזונות;
ופסק דין שנתן תוקף להסכמות הצדדים במסגרת הסכם גירושין כולל, לרבות הסכמה לעניין שיעור המזונות – כבענייננו.
עם זאת, החליט בית משפט קמא למקד את השאלה בשיעור מזונות שהוסכם במסגרת הסכם גירושין כולל.
לאחר שהובאו הדעות השונות בפסיקת הערכאות הדיוניות וערכאות הערעור המחוזיות, נקבע כי בהתייחס למקרה הקונקרטי, צוין כי זולת סוגיית השתכרות הצדדים ויכולתם הכלכלית, בית המשפט לענייני משפחה לא בחן כדבעי את יתר טענותיו של המשיב, באשר להפחתה הניכרת בצרכי הקטינים.
לפיכך, החליט בית משפט קמא כי יש להחזיר את התיק לבית המשפט לענייני משפחה, על מנת שיתייחס לכלל טענות המשיב באשר לשינוי הנסיבות, וככל שימצא בית המשפט כי מתקיים שינוי נסיבות עובדתי, יוסיף ויבחן את השלכת ההלכה החדשה על שיעור המזונות.
בהתייחס לערעורה של המבקשת בנוגע לקצבת הנכות, נקבע כי אין מקום להכריע בו כעת, משום שההכרעה תלויה במסקנות אליהן יגיע בית המשפט לענייני משפחה בבחינתו המחודשת את טענות הצדדים.
האם לא השלימה עם פסק דינו של בית משפט קמא והגישה את בקשת רשות הערעור.
לעמדתה, דין בקשת רשות הערעור להתקבל, שכן הבקשה מעלה שאלה בעלת חשיבות משפטית וציבורית עליונה, החורגת מעניינם האישי של הצדדים.
לשיטתה, לנוכח קיומו של חוסר אחידות בפסיקה בסוגית תחולת ההלכה, נדרשת הלכה אחידה ומחייבת שתנחה את בתי המשפט, "ותשים סוף לפסקי הדין הסותרים הניתנים מדי יום ביומו".
היועמ"ש: דרושה הכרעה ברורה
במסגרת בקשה זו הודיע היועץ המשפטי לממשלה על התייצבותו בהליך.
לעמדתו, בקשת רשות הערעור עומדת בתנאים שנקבעו על-ידי בית משפט זה לקיומו של דיון ב"גלגול שלישי", שכן הבקשה עוסקת בסוגיה עקרונית וציבורית אשר נדרשת בה הכרעה ברורה של בית משפט זה.
לפי עמדת היועמ"ש, מדובר בשאלה משפטית בדבר תחולתה של הלכת בע"מ 919/15 על תביעות לשינוי שיעור מזונות, שנקבעו זה מכבר בין בפסק דין חלוט שנתן תוקף להסכמות הצדדים, ובין בפסק דין שניתן לאחר הליך משפטי.
הודגש, כי מאז שנפסקה ההלכה, נדרשו הערכאות הנמוכות לשאלה זו אלא שפסיקת בתי המשפט השונים אינה אחידה בנושא זה, וישנן סתירות המצדיקות כשלעצמן מתן רשות ערעור ומתן פסק דין "שיעמיד הלכה על מכונה".
הרכב השופטים קיבל את בקשת הערעור והשופט ניל הנדל, כתב בהחלטה כי בחינת המקרה בראי העמדה הראויה שהוצגה לעיל מלמדת, להשקפתו, כי בית משפט קמא שגה בפסק דינו עת קבע כי יש להסתפק בשינוי נסיבות עובדתי אשר ייבחן בעין פחות ביקורתית, ובאופן פחות קפדני, תוך בחינת תום לבו של המבקש בעצם הגשת הבקשה.
מכאן שיש לבטל קביעה זו.
"כאמור", כתב השופט הנדל, "מבחן שינוי הנסיבות המהותי בתביעות לשינוי מזונות שנקבעו בפסק דין חלוט טרם הלכת בע"מ 919/15 – עומד בעינו. לא מצאתי להתערב בהוראתו האופרטיבית של בית משפט קמא בדבר החזרת הדיון לבית המשפט לענייני משפחה לשם בחינת טענת המשיב בדבר שינוי נסיבות המתבטא בהפחתה בצורכי הקטינים. עם זאת, בית המשפט לענייני משפחה נדרש לבחון את הטענה ברוח המתווה שנקבע בפסק דין זה, היינו בשלב ראשון עליו לבחון האם מתקיים מבחן שינוי הנסיבות המהותי, וזאת בהתעלם מהשינוי שחל בהלכה המשפטית בעקבות הלכת פלוני. בשלב שני, אליו יש לעבור אם, ורק אם, ימצא כי קיים שינוי נסיבות מהותי ביחס לצורכי הקטינים, יש לבחון לגבי רכיב זה את גובה המזונות בהינתן הנסיבות החדשות, וזאת יש לעשות בשים לב להלכה שנקבעה בהלכה החדשה".
עוד הוסיף השופט הנדל: "במסגרת הבחינה שתבוצע בשלב זה, ייתן בית המשפט לענייני משפחה את דעתו גם לטענת המבקשת בדבר קצבת הנכות, בשים לב לכך שהצדדים קבעו במפורש בהסכם הגירושין כי כל קצבה המשולמת על-ידי המל"ל תשולם לידי המבקשת בנוסף לסכום המזונות. כפי שקבע בית משפט קמא, לשם בחינת הטענות, רשאי בית המשפט לענייני משפחה לבחור את הדרך הדיונית בה ינקוט על פי שיקול דעתו".
השופטים עופר גרוסקופף וענת ברון, כאמור, קיבלו את קביעת השופט הנדל והורו למשיב לשלם הוצאות משפט בסך 7,000 שקלים, כאשר השופטת ברון ציינה: "אני מסכימה עם פסק דינו של חברי השופט נ' הנדל ש"עושה סדר" בשאלת תחולתה הרטרואקטיבית של ההלכה – סדר שהיה נחוץ לנוכח פסיקות סותרות ומגוונות של הערכאות הדיוניות".
