הרכב שופטי בית משפט העליון דחו את העתירה שהגישה משפחתו של אהוביה סנדק ז"ל, בה דרשו להורות למשטרת ישראל על הפסקת חקירת האירוע הטראגי בו מצא את מותו, ולהפקיד את החקירה בידי מח"ש בלבד.
"טוב עשה המשנה לפרקליט המדינה, שהורה על הקמת צוות חקירה משותף הן למשטרה והן למח"ש", נכתב בפסק הדין.
כזכור, לפני מספר שבועות, מספר חשודים השליכו אבנים לעבר פלסטינים בכביש באזור מעלה מכמש, ולאחר שהבחינו בניידת משטרה החלו להימלט.
במהלך המרדף המשטרתי נוצר מגע בין הרכב המשטרתי לרכבם של החשודים, ולאחר מכן רכבם של החשודים התהפך והמנוח מצא את מותו.
מהחקירה עולה לכאורה כי מלבד המנוח היו ברכב ארבעה אנשים, שניים בגירים ושניים קטינים.
בתגובת המדינה לעתירה, נאמר כי מיד עם קרות האירוע הגיעו חוקרים של מח"ש לזירת האירוע. בהמשך החליטה מח"ש לפתוח בחקירה פלילית, ובעקבות כך נחקרו תשעה שוטרים, ארבעה מהם באזהרה.
עוד טוענת המדינה כי בשל הממשקים בין החקירות ביחס לשלב התאונה ולהתהפכות הרכב, הורה המשנה לפרקליט המדינה, שלמה (מומי) למברגר, על הקמת צוות חקירה משותף (צח"מ) למשטרה ולמח"ש.
על פי הנטען, החשדות המיוחסים לשוטרים נחקרים אך ורק ע"י מח"ש, והחשדות המיוחסים לאזרחים נבדקים רק ע"י המשטרה, וזאת בהיעדר סמכות למח"ש. לאור רגישות הנושא, החקירה הועברה לימ"ר ת"א, כי פרקליטות מחוז ירושלים מלווה את חקירת המשטרה ופרקליטות מח"ש מלווה את חקירת מח"ש, והכל נעשה בליווי של המשנה לפרקליט המדינה.
למברגר אף הורה לתת קדימות ברורה לפעולות החקירה שדרושות למח"ש לצורך חקירת החשד כלפי השוטרים.
המדינה הוסיפה, כי חקירות משותפות למשטרה ולמח"ש נערכות במקרים רבים שבהם ישנה מעורבות משמעותית של אזרחים באירועים.
במקרה זה, יש צורך למצות את שני כיווני החקירה מבלי להפריד ביניהם ומבלי להמתין למיצויה של אחת החקירות בטרם מיצויה של האחרת.
השופט יצחק עמית קיבל את עמדת המדינה, וקבע כי לפי החוק ופקודות המשטרה אין למח"ש סמכות לחקור את האזרחים במקרה זה, כיוון שסמכות מח"ש לחקור אזרח שביצע עבירה יחד עם שוטר חלה רק כאשר מדובר בשותפות לעבירה.
"ברי כי לא זה המקרה שלפנינו", כתב השופט עמית, "שכן איננו עוסקים בעבירה שבוצעה יחד ע"י החשודים שנמלטו ברכב וע"י השוטרים שדלקו בעקבותיהם. די בכך כדי לדחות את טענת העותרים כי המשטרה נעדרת סמכות לחקור את האזרחים המעורבים באירוע המצער שהוביל למות המנוח".
כתב השופט עמית הוסיף כי "הפרקטיקה שלפיה פועלים המשטרה ומח"ש באירוע שבו מעורבים שוטרים ואזרחים, מעוגנת בהגיון ובשכל הישר. קשה להלום חקירה שאינה מתכללת את כל האירוע על מנת לקבל את התמונה המלאה".
בשולי החלטתו ציין עמית, כי העותרים ביקשו "סעד חסר תקדים של הפסקת חקירה בעיצומה, ולא בכדי לא הצביעו העותרים על סעד דומה שנתבקש ונתקבל בפסיקה", וציין כי הם מדברים בשני קולות שעה שבעתירה זו הם מבקשים שהחקירה תיערך רק ע"י מח"ש משום שאין להם אמון במשטרה, ואילו בהליך מקביל בו נקטו, ביקשו למנות שופט חוקר לנסיבות המוות, משום שהם מייחסים למח"ש שורת מחדלים וטוענים כי אינה מסוגלת לחקור את נסיבות מותו של אהוביה ז"ל.
השופטים יוסף אלרון ודוד מינץ הצטרפו לעמדתו של השופט עמית, כאשר השופט מינץ ציין כי במקרה זה לשון החוק בעניין סמכות החקירה היא "ברורה, נהירה וחד-משמעית", וכי "טוב עשה המשנה לפרקליט המדינה (עניינים פליליים) שהורה על הקמת צוות חקירה משותף הן למשטרה והן למח"ש ואין אפוא מקום להתערבות בית משפט זה בהחלטה"
