הרכב שופטי בית משפט המחוזי בבאר שבע, בראשות השופטת יעל רז-לוי, דחה את הערעור של חברת קו צינור אילת אשקלון בע"מ, על הרשעתה בפגיעה בערך טבע מוגן ועל גזר הדין שנפסק נגדה.
כזכור בית המשפט באילת, הרשיע את חברת קו צינור אילת אשקלון בע"מ וזאב צל, בעבירות של פגיעה בערך טבע מוגן לחוק גנים לאומיים. על פי כתב האישום, קצא"א מחזיקה, בין היתר, במזח הצפוני, של נמל הנפט באילת וצל היה מנהל בקצא"א שהחליטה לבצע עבודות של הסרת מפגעים בנקודות קשירה של אוניות נפט – מכליות בנמל אילת, ולצורך כך אישרה את התקציב לביצוע העבודות.
לאחר אישור התקציב, ומתן אישור על כך לצל, יזם צל פניה לחברת מרינה לצורך התקשרות מחייבת ולמרות שצל ידע שביצוע עבודה זו כפוף לאישור המשיבה, רשות הטבע והגנים, בשל נזק צפוי לערכי טבע מוגנים, אך לא בדק או וידא עובר לביצוען, כי ניתן אישור מתאים. במהלך העבודות שביצעה מרינה עבור קצא"א, נחתכו 5 כלונסאות אשר נפלו לקרקעית הים. עבודות אלה, לרבות חיתוך הכלונסאות, גרמו לפגיעה קשה הן לערכי הטבע שגדלו על הכלונסאות הנזכרות, והן לשונית שנמצאת למרגלות אותן כלונסאות, בה נדרסו ונשברו אלמוגים רבים.
חיתוך העמודים הביא גם לריקון העמודים מהחול הרב והאבנים הרבות שנמצאו בתוכם, שגלשו מטה וקברו תחתם אלמוגים רבים. מומחה העריך כי נפגעו למעלה מ- 2,600 אלמוגים וכמות רבה יותר של בעלי חיים התלויים באלמוגים למחייתם, כגון דגים וחסרי חוליות אחרים, שנפגעו או מתו. הפגיעה כוללת כ- 665 אלמוגים גדולים שגילם עשוי היה להגיע ל- 50 שנים ושיקומם ייערך שנים רבות.
בגזר הדין הוטלו על כל אחד מהמערערים קנס בסך 50,000 שקלים וחתימה על התחייבות בסך 30,000 שקלים, זאת, לאחר נקבע כי הוכח מעל לספק סביר, כי הנזק שנגרם לערכי הטבע המוגנים כתוצאה מהעבודות, הוא הנזק המתואר בכתב האישום.
לטענת המערערים הם אינם נושאים באחריות פלילית, ויש לזכותם מכל אשמה. נטען על ידם כי לא התקיים במערערים היסוד הנפשי הדרוש, הם לא היו מודעים לכך שבמהלך ביצוע העבודות שנערכו בשטח קצא"א צפויים להיפגע ערכי טבע מוגנים, וממילא לא ידעו כי פגיעה כאמור תתבצע ללא היתר כדין, או כי בכלל נדרש היתר כדין לפגיעה, וכי החובה להצטייד בהיתר היתה מוטלת על חברת מרינה מכוח החוזה אשר נחתם בינה ובין קצא"א, והמערערים לא היו מודעים לכך שמרינה אינה עומדת בחובותיה לפי החוזה.
הרכב השופטים דחה את הערעור לאחר שנקבע גם על ידי השופט יואל עדן כי צל הוא מבצע, באופן ישיר, יחד עם מרינה ובר ציון של העבודות אשר הביאו לפגיעה בערכי הטבע המוגנים, והוא בבחינת המבצע הישיר של היסוד העובדתי בעבירות המיוחסות לו, יחד עם אחרים.
"המודעות של צל לקיומם של אלמוגים ולאפשרות הפגיעה בהם", נכתב בהחלטה, "לצד ביצוע של היסוד העובדתי על ידו, מביא למסקנה כי התקיימו בעניינו כל יסודות העבירות המיוחסות לו… העבודות האמורות בוצעו ע"י מרינה, על פי הוראת קצא"א, ללא קבלת היתר מהמדינה ומבלי שצל או בר ציון דאגו לתיאום עם המאשימה וקבלת האישור המתאים".
השופט עדן הוסיף: "לאור תפקידו של צל כאחראי על המקום וכמוציא אל הפועל של העבודות במקום, הרי שיש לראות במעשיו וביסוד הנפשי שלו, אשר עולה כדי היסוד הנפשי הנדרש של מחשבה פלילית, כמעשיו ומחשבתו של התאגיד קצא"א, צל הינו בבחינת מי אשר מקיים את התנאים להטלת האחריות הפלילית על קצא"א. אין מדובר במחדל אלא במעשה, אך למעלה מן הצורך יוסף כי גם מכוח סעיף 23(ב) לחוק העונשין ניתן היה ללמוד על אחריות קצא"א. ככל והטענה הינה למחדל באי קבלת ההיתר, הרי שהחובה לקבל את ההיתר מוטלת במישרין על קצא"א כמבצעת של הפעולות אשר מביאות לפגיעה בערכי הטבע המוגנים".
___________________________________________________
לצפייה ודירוג כבוד השופטת יעל רז-לוי
____________________________________________________
