שופט בית משפט השלום בחיפה, אייל דורון, קבע כי תושב הרשות הפלסטינית, אשר נפל במהלך עבודתו מפיגומים שקרסו, יפוצה על ידי מזמין העבודה שלא הביא מהנדס או מנהל עבודה בסכום של כמיליון שקלים כולל הוצאות ושכ"ט עורך דין, זאת למרות שמי שהקים את הפיגומים היה התובע.
התובע עבד כטייח וביצע עבודות טיח בביתו של הנתבע שסיפק את הפיגומים שנדרשו לביצוע העבודות בביתו. בעת שהתובע ביצע עבודת טיח בהיותו על פיגום, קרס הפיגום, והתובע נפל אל הקרקע מגובה של 3 מטרים. במועד התאונה עמדו על הפיגום שלושה אנשים נוספים שעסקו אף הם בביצוע עבודות טיח: בנו של התובע, אחיינו של התובע, וכן טייח נוסף, קרוב משפחה של הנתבע. שניים מהם נפלו אך לא נפגעו באופן משמעותי, ככל הנראה מאחר ועמדו בעת הקריסה. התובע, לעומת זאת, עבד בישיבה ברגע הקריסה, ופגיעתו כתוצאה מהנפילה היתה קשה.
עבודות הטיח במהלכן אירעה התאונה בוצעו כחלק מעבודות בניה נרחבות יותר. נראה כי הנתבע הוסיף, או הכשיר למגורים, עבור בנו שעמד להתחתן, קומה שלישית מעל לשתי קומות שהיו בנויות ושימשו את הנתבע ומשפחתו עוד קודם לכן. כחלק מעבודות "השיפוץ", כפי שכינו זאת הצדדים, בוצע טיח חוץ על הקירות החיצוניים של המבנה.
הפיגומים שהותקנו במרבית חזיתות הבית היו פיגומים רגילים, שרגליהם ניצבות על הקרקע, וכונו "פיגומי מיטות". מצדו הצפוני של הבית קיים מעבר צר (בין הבית למבנה אחר) ולכן, על מנת שלא לחסום את מעבר המכוניות בדרך צרה זו, הוחלט להתקין במקום פיגום מאולתר מסוג אחר שכונה "פיגום תלוי". הפיגום התלוי, שהותקן מעל הרחוב בחזית הצפונית, הורכב מצינורות מתכת מרותכים אשר ניתלו מחלקו העליון של המבנה ועליהם הונחו קרשים. אין חולק כי בפיגום זה לא היו מעקות או מאחזי יד, לא נעשה שימוש באמצעי בטיחות אשר איבטח אותו אל המבנה במקרה של כשל, וכי לא נעשה שימוש ברתמות בטיחות, או בכל אמצעי אחר למניעת נפילת העומדים על הפיגום.
בעקבות הנפילה נפגע התובע בעיקר בגב ובאגן. התובע פונה ממקום התאונה באמצעות אמבולנס של מד"א למחסום ג'למה, שם הועבר לאמבולנס של הסהר האדום אשר פינה אותו לבית חולים ממשלתי בג'נין. לטענת התובע, מד"א אמור היה להעביר אותו לביה"ח העמק בעפולה, אך הנתבע התעקש כי התובע יועבר לטיפול ברשות הפלשתינית.
בתחום האורתופדי על פי חוות דעת מומחה, נמצא כי התובע סובל מכאבים קשים ומגבלה בגב התחתון לאחר קיבוע של החוליות באזור זה, מתקשה בהליכה ובעמידה ונעזר בקביים, סובל מחוסר תחושה ברגל שמאל ומצניחה מלאה של כף רגל ימין. בשל כך קבע כי לתובע נותרה נכות צמיתה משוקללת בשיעור 49% לצמיתות וכן 80 אחוזים בתחום האורולוגי.
השופט דורון לאחר שמיעת העדויות קבע כי "לפי חוקי הנזיקין הנתבע נחשב כמעביד והתובע כעובד". השופט גם הדגיש כי הוא לא נתן אמון כלל בעדויותיהם של הנתבעים ומאידך קיבל את עיקרי עדותו של התובע, אשר, ככלל, השיב באופן סביר לשאלות שנשאל, לעתים גם כאשר התשובה לא שירתה את עניינו. כך, בעיקר, כאשר בסופו של דבר אישר בעדותו כי הוא זה שתלה, בעזרת פועלים אחרים, את הפיגום התלוי שבהמשך קרס ושממנו נפל. השופט גם הדגיש את העובדה שהנתבע לא מינה מהנדס, מפקח או מנהל עבודה כי לדעתו לא היה צרך בכך.
_________________________________________________
