שופטת בית משפט השלום בראשון לציון, צבייה גרדשטיין פפקין הורתה לתושב השפלה לפצות ב-25 אלף שקלים, את בן זוגה של חברתו לשעבר שתקף, בעת שהם הגיעו לביתה והתובע לא הסכים לזוז מדרכו למרות שביקש ממנו.
הנתבע הועמד לדין פלילי והודה כי התובע ובת זוגו הגיעו לביתה והנתבע, שהיה בן זוגה הקודם, המתין לה שם, יצא לכיוונם ואמר לתובע מספר פעמים לזוז מהמקום, התובע סרב. או אז תקף הנתבע את התובע בכך שהכה בפניו במכת אגרוף. בהמשך כשהתובע אחז בנתבע על מנת שזה יפסיק נפלו השניים אל הרצפה, תוך שהתובע, במטרה להגן על עצמו, לפת בצווארו של הנתבע.
כתוצאה ממעשיו של הנתבע, נטען, נגרמו לתובע חבלות בדמות שפשופים בברכיים ובמצח שפשופים בזרוע ימין ובגב וכן חתך בראשו שהצריך הדבקה בבית החולים. כאמור הנתבע הואשם והודה בתקיפה הגורמת חבלה של ממש.
השופטת קבעה כי בהתאם לסעיף 42א לפקודת הראיות, הכלל הוא כי הממצאים והמסקנות של פסק דין פלילי מרשיע קבילים לשמש ראייה לכאורה במשפט אזרחי, כאשר הנתבע לא הביא ראיות לסתור את קביעת בית המשפט בהליך הפלילי. טענות הנתבע לעניין זה היו כי התובע, עת ציווה עליו הנתבע לסור מן הדרך, לא עשה כן אלא נותר עומד לצידה של בת זוגו באותה העת. עוד טען הנתבע כי לו היה התובע מפנה את המקום לא היה נגרם לו נזק.
"הרי שמבחינת התובע", כתבה השופטת בהחלטתה, "הנפגע – הוא לא נהג באלימות כלפי הנתבע אלא 'חטאו' היה שיצא עם חברתו לשעבר של הנתבע ולא הסכים לשעות לציוויו של הנתבע 'לפנות את המקום' ונשאר ליד מי שהיתה חברתו באותה העת. בוודאי שאין בכך התגרות על פי מבחן האדם הסביר, הגם שכך רואה זאת הנתבע. עוד יש לציין מבחינת השוואת האשם המוסרי של כל אחד מהשניים – הנתבע, לא זו בלבד שתקף והשתמש באמנות הלחימה שלמד במשך שנים, אלא הגיע למקום במיוחד, נסע מספר קילומטרים לא מבוטל והמתין מתחת לביתה של חברתו לשעבר. הנתבע 'איבד עשתונות' כדבריו רק משום שהנתבע לא הסכים לפעול בהתאם להוראותיו".
עוד הוסיפה: "מעבר לאלימות הגלומה במעשים המתוארים, התרשמתי, ולא לחיוב, מעדותו של הנתבע. הנתבע הפגין כוחניות, תוך אי רצון בולט להתנצל על מעשיו כלפי הנתבע, דבריו ועדותו הותירו רושם של מי שאינו מבין עד תום את משמעות התנהגותו ומעשיו".
______________________________________________________
