שופטת בית משפט השלום באשקלון, ענת חולתא, גזרה 4 חודשי עבודות שירות, על תושב קרית מלאכי שהורשע לאחר ניהול הוכחות בעבירה של תקיפת זקן הגורמת חבלה של ממש. הנאשם היכה קשישה רק כי חשב שהיא זרקה אוכל בסמוך לביתו. השופטת חולתא, גם הורתה לו לפצות את המתלוננת ב-5,000 שקלים.
לפני מספר שנים, הגיע הנאשם אל ביתה של המתלוננת ונקש בדלתה בחוזקה, בעקבות חשדותיו כי המתלוננת זרקה אוכל בסמוך לביתו. לאחר מספר נקישות פתחה המתלוננת את דלת ביתה, תוך שאומרת לנאשם: "מה אתה מטורף איך אתה מקיש בדלת?". מיד ובהמשך, תקף הנאשם את המתלוננת בכך שחבט בה במכת אגרוף לפניה וכתוצאה מכך נגרמה לה חבלה של ממש בדמות נפיחות במצח, חתך תחת עין שמאל וכן חבלות.
במסגרת הכרעת הדין קבעה השופטת חולתא, כי יש לקבל את עדות המתלוננת, הנתמכת בראיות נוספות, ולדחות את עדות הנאשם כבלתי מהימנה. נקבע, כי לא עמדה לנאשם במקרה זה הגנה כלשהי, אף לא הגנה מדומה.
לאחר הכרעת הדין, הוא נשלח לתסקיר שירות המבחן שם הנאשם תיאר, כי הוא מכיר בדפוס ההתנהגות שלו לנטייה לכעס ואת צרכיו לקבל כלים להתמודדות מטיבה יותר עם דפוסים אלימים. לאור תחושת האשם והרצון שהנאשם הביע לפצות את המתלוננת, החרטה שהביע, נבחנת אפשרות לקיים הליך של צדק מאחה בין הנאשם למתלוננת. על אף חומרת העבירה, שירות המבחן ממליץ לאמץ עמדה שיקומית ולהטיל על הנאשם צו מבחן במשך שנה וכן צו של"צ בהיקף של 200 שעות ובמגביל יבחן השילוב בהליך צדק נוסף. שירות המבחן גם המליץ להימנע מהרשעת הנאשם לאור לקיחת האחריות המלאה, שיתוף הפעולה המלא, הכרתו בכשליו העובדה שקטע את הקונפליקט עם המתלוננת ע"י העתקת מגוריו, חרף מצבו הכלכלי והחשש להחרפה נוספת במצב הכלכלי כיום.
המאשימה התייחסה לנסיבות ביצוע העבירה. הודגש כי התקיפה בוצעה בפתח ביתה של המתלוננת לאחר שהנאשם הגיע אל המקום ופגע בתחושת הביטחון שלה וזאת בנוסף לפגיעה הפיזית כתוצאה מהאירוע עצמו ומתחם העונש ההולם במקרה זה נע בין 10-24 חודשי מאסר בפועל ברכיבים נלווים. מנגד, הסניגור, עתר לקבל את המלצת שירות המבחן על כל חלקיה כולל הימנעות מהרשעת הנאשם.
השופטת חולתא ציינה כי מבחינת מידת הפגיעה בערך המוגן מובילה למסקנה כי נגרמה פגיעה משמעותית בערך המוגן. "המתלוננת", נכתב בגזר הדין, "הותקפה על ידי הנאשם שהגיע לביתה ונחבלה חבלות של ממש. הנאשם הותיר את המתלוננת החבולה ועזב את המקום מבלי להושיט לה עזרה ומעשה התקיפה נעשה בפתח ביתה של המתלוננת לאחר שהנאשם נשלח אל המקום ע"י אשתו לאחר שסבר כי היא גורמת לכלוך בחצריו".
"לעניין זה יודגש", כך נכתב עוד, "כי טענות עובדתיות שונות שהנאשם חזר והצהיר בפני שירות המבחן עומדות בסתירה לממצאים שבהכרעת הדין. נקבע כממצא כי המתלוננת לא פעלה כלל באופן מאיים כלפי הנאשם וכי הנאשם לא אוים ע"י המתלוננת ואין יסוד גם לטענה של הגנה עצמית מדומה. לא נקבע ממצא התומך בטענתו ששלח את אשתו לסייע למתלוננת והדבר אף אינו מתיישב עם עדות האישה בבית המשפט. יתרה מכך, עדי הגנה מטעם הנאשם העידו עדויות שנדחו כבלתי מהימנות ולפיהן המתלוננת חבלה בעצמה".
לעמדת השופטת לא ניתן לקבל את עמדת הסניגור שביקש לבטל את ההרשעה: "ברור שקיומה של הרשעה בפלילים עלולה להוות חסם תעסוקתי בעתיד לכל אדם. למרות זאת הכרעת המחוקק וההלכה הברורה של בית המשפט העליון היא כי בית המשפט ימנע מהרשעה רק במקרים חריגים ורק לאחר שהתרשם מקיומו של נזק קונקרטי. נזק הקונקרטי המיוחד לנאשם במקרה זה לא הוכח כלל ודי בכך כדי לדחות את המלצת שירות המבחן".
_________________________________________________
