המדינה לא חישבה נכון את ספירת הימים להגשת ערר על גזר דין מקל לטענתה וביקשה להאריך ביום את מניין הימים להגשת הערר. הסניגור מור עטיה, התנגד לבקשה ורשמת בית משפט העליון, דר להב, קיבלה את ההתנגדות וקבעה "מדובר פגיעה לא מבוטלת באינטרס ההסתמכות של הנאשם שזוכה" ועל כן גזר הדין הפך חלוט.
לפני כחודש וחצי, בית המשפט המחוזי בירושלים, גזר את דינו של נאשם לתשעה חודשי מאסר שירוצו בעבודות שירות. ביום ה-46, לאחר גזר הדין, יום לאחר חלוף המועד להגשת ערעור על גזר הדין, הגישה המדינה הודעת ערעור, ללא נימוקים, המופנית כנגד קולת העונש. להודעת הערעור נלוותה הבקשה בה התבקש בית המשפט להאריך, בדיעבד, ביום אחד, את המועד להגשת הודעת הערעור זאת בשל חישוב שגוי של מניין הימים על ידי הפרקליט המטפל.
הסניגור, עו"ד מור עטיה, התנגד לבקשה, בהיעדר טעם ממשי המניח את הדעת, כנדרש. עו"ד עטיה, הדגיש כי מדובר בערעור כנגד גזר הדין בלבד, ללא שהמדינה הצביעה על סוגיה עקרונית או חשיבות ציבורית למתן הארכה. לבסוף ציין הסניגור כי מרשו ״ספר את הימים״ עד לחלוף המועד להגשת הערעור ואז ״נשם לרווחה״ מתוך אמונה לגיטימית שתמו ההליכים בעניינו, ולכן נדהם לקבל את הבקשה לערעור.
בסיכומו של דבר, הרשמת, דר להב דחתה את בקשת המדינה כשהיא מציינת שבפסיקה נקבע כי, על אף הגישה המקלה בהשוואה להארכת מועד בהליכים אזרחיים, הרי שגם בהליכים פליליים יש להקפיד על קיום המועדים הנקובים בדין.
בפרט, נפסק, לדברי הרשמת להב, כי יש לנקוט גישה קפדנית ביחס לבקשות ארכה לצורך הגשת ערעור פלילי מטעם המדינה. "עיון בבקשה אינו מגלה 'טעם ממשי המניח את הדעת' לאיחור בהגשת הודעת הערעור", כתבה הרשמת בהחלטתה. "נתתי דעתי גם לעובדה כי הערעור מופנה כנגד גזר הדין בלבד וכי אין טענה, גם לא בהודעת הערעור, לקיומה של סוגיה עקרונית או חשיבות ציבורית. בצד זאת, יש לתת משקל לאינטרס ההסתמכות של המשיב משחלף המועד להגשת ערעור, מבלי שהמדינה יידעה אותו על כוונתה לערער".
הרשמת להב סיכמה: ״לאור מהותו של ההליך הפלילי והזכויות המונחות על הכף, ניתן להניח כי ככלל, לאחר שנאשם מזוכה בדינו, אבן נגולה מעל ליבו. אם המדינה בוחרת שלא להגיש ערעור על הזיכוי במועד שנקצב לכך בדין, ואף אינה מודיעה כי בכוונתה לעשות כן, האבן נותרת מוטלת על הקרקע. בקשה להארכת מועד המוגשת על־ידי המדינה לאחר חלוף המועד טומנת אפוא בחובה פגיעה לא מבוטלת באינטרס ההסתמכות של הנאשם שזוכה״.
