שופט בית המשפט לענייני משפחה בתל אביב, ארז שני, דחה בקשה של אב לכפות טיפול פרטני בבתו שאינה רואה אותו, למרות שמדובר בניכור הורי והאם מסיתה את הילדים נגד האב, אולם ביקש מפקידת הסעד בעיריית תל-אביב יפו ליתן דעתה על הסוגייה של כפיית טיפול על הילדה בנסיבות של חוק הנוער.
השופט הורה לאם לאור עמדתה לשלם את הוצאות האב בסך 8,000 שקלים.
התביעה שהגיש האב, לחידוש קשר בינו לבין בתו, כיום כבת 12, נפתחה בתיאור השופט ולפיו אין מדובר באב שאינו יכול לוותר על ילדיו, אלא שחוסר רצונו של האב לוותר על ילדיו ומה שאירע ב"שטח" אינם נפגשים בעטיה של האם.
שלושה ילדים נולדו לצדדים ובטענה לאירועים של מה בכך, אשר אירעו לפני עשר שנים ויותר, פעלה האם בהתמדה שלא יהא קשר בין האב לבין ילדיו.
שני הבנים, ציין השופט שני, הם בבחינת "מקרה אבוד" – זה שבגר, זה שעוד לא בגר. האם טוענת כי "כל המשפחה מתנגדת לכל טיפול".
"האם והילדים בבחינת "מחנה" אחד, הפכו את דמותו של האב לרעה, "דמונית" וכל המשפחה שנים על שנים "עוסקת בהכחדת דמותו".
על פי החלטת ביהמ"ש, "מסכמת האם שבע שנים של דיונים בתיקים שונים, שמא אומר מבחינתה שבע שנות הצלחה, באמירה כי טיפולים שמטרתם לחדש את הקשר בין מי מהילדים לבין האב הם טיפולים מאיימים שכל המשפחה מתנגדת להם ורק טיפולים שלא יעסקו בחידוש הקשר, לו היו ניתנים בעבר, לא היו הם טיפולים מאיימים. ובכלל, היא מתנגדת לזכותם של בתי המשפט להתערב בסוגיה".
בשלב מסוים, האם גם אמרה בהתרסה: "טוב, אז שייקח הוא את הילדים" תוך שהיא ידעה היטב שאין סיכוי שהילדים יישארו בביתו של האב גם אם ילכו עמו ביום הראשון, בלא ליווי טיפולי ולכן ההוראה להעברת המשמורת ניתנה כפי שניתנה.
"הליכתה של האם", כתב השופט שני, "למשטרה כדי ששוטר יעביר את המשמורת בשעתו, אולי מעידה כאלף עדים על הכוונה להראות לקטינים מי הוא הרע ומי הוא הטוב. אלא שסוגיה עצובה זו היא כבר מאחורינו. בסופו של הדיון, תוך שאני מצביע על כישלונו של מכון 'מפגשים' בעטיה של האם, נשקלה כבר המלצתה של האפוטרופא לדין ליתן טיפול רגשי לקטינה. כבר אז אמרתי, על בסיס דברי הצדדים ובניסיוני מתיקים קשורים, כי האם לא תשלם ולא תשלים עם ההחלטה השיפוטית וטיפול לא יהא, אך הפניתי את הצדדים לקבלת טיפול פסיכולוגי ואני מבין כי טיפול כזה לא ניתן, בבחינת אני בהחלטתי והאם בשלה".
השופט שני גם החליט שלא לכפות את הטיפול תוך כפיית מימונו בקיזוז מדמי מזונות.
"במקרה הטוב תאולץ הקטינה ללכת לטיפול ויהא לה קשה לפתוח את סגור ליבה ולאחר מכן, בשאר ימי השבוע היא תעמוד בכפל נאמנות עם ה'משפחה' – לאמור הבנים והאם המבקשים ממנה לדאוג כי הטיפול ייכשל ובמקרה הרע תעשה האם את שהיא אומרת – לאמור, מתנגדת לכל בתי המשפט ולהחלטותיו", כתב השופט שכאמור ביקש מפקידת הסעד בעיריית תל-אביב יפו, ליתן דעתה על הסוגיה של כפיית הטיפול על הילדה במסגרת חוק הנוער.
עו"ד דפנה פלר: "ניתוק טוטאלי מהאב הוא כאוטי ודרסטי עבור הילד"
עו"ד דפנה פלר, המתמחה בדיני משפחה, התייחסה להחלטה של ביהמ"ש, ואמרה: "לבית המשפט לענייני משפחה יש את הסמכות, במיוחד במקרים מעין אלו לעשות שימוש בכלי האחרון ב'ארגז הכלים' שלו טרום הוצאת ילד המריבה למשפחת אומנה או מרכז חירום, והוא להעביר משמורת להורה השני וזאת על מנת לאפשר לילדה החצויה להכיר את אביה ללא רעשי רקע וללא השפעות 'מחנה משפחתי' שלם בדמות אימה ואחיה הבוגרים אשר מוסתים יחדיו למען מטרה שהאמא הציבה. ניתוק טוטאלי מהאב, וזאת ללא הצדקה כלשהי על סמך תפקודו כהורה, הוא כאוטי ודרסטי עבור כל ילד בעתיד לבוא.
"על המדינה להתייחס לניכור הורי והסרבנות להישמע להנחיות בית המשפט כגבול שאין חוצים אותו אחרת נמצא את עצמנו באנרכיה מוחלטת, ממנה אנו כלל לא רחוקים. יש להורות על העברת משמורת עד להודעה חדשה ומהשלב הזה על האימא מוטלת האחריות להתמיד בשיתוף פעולה בהליכים טיפוליים ולהוכיח כי היא זנחה את דרך הנקמה באב וההתעללות בילדים בשם אותה נקמה. ואם גם זה לא יצלח, טובת הילדה לצאת מידי משפחה שכזו לחסות המדינה עד שתתבגר ותקבל הזדמנות להרוויח ילדות שקטה ובריאה ככל האפשר רחוק ממלחמות על גבה הקטן והשביר".
לצפייה ודירוג כבוד השופט ארז שני
