שופט בית משפט המחוזי מרכז בלוד, עמי קובו הרשיע את הגננת כרמל מעודה ב-18 אישומים של התעללות בקטין וב-35 אישומים של תקיפת קטין. מעודה, הנאשמת, בעלת גן ילדים וגננת בגן בראש העין, שהייתה אמונה על שלומם, ביטחונם ורווחתם של התינוקות והפעוטות בגן, בגילאי 3 חודשים עד 3 שנים, ביצעה במהלך שלושה שבועות, פעם אחר פעם מעשי תקיפה והתעללות בתינוקות ובפעוטות בגן, יום אחר יום.
השופט הדגיש מספר מקרים בהם מעודה, קשרה את ידיו של פעוט כבן שנה ו-11 חודשים מאחורי גבו באמצעות חבל לפרקי זמן ממושכים על אף בכיו. באחד מהמקרים הנאשמת "סטרה על פניו, הרימה אותו באמצעות משיכת חולצתו, הטיחה אותו על גבו על הרצפה, שבה והרימה אותו באגרסיביות והושיבה אותו בכוח על הכיסא. בהמשך קשרה את ידיו באמצעות חבל מאחורי גבו, הפעוט צרח מכאבים ונפל על הרצפה בעודו קשור ומתפתל והיא הותירה אותו קשור ובוכה על הרצפה ורק כעבור 28 דקות התירה הנאשמת את ידיו".
במקרה אחר הנאשמת הטיחה את הפעוט בכוח לכיסא והשליכה אותו בחוזקה לתוך לול ולאחר מספר שניות הוציאה אותו מהלול והטיחה אותו בחוזקה בכיסא ואז הנאשמת צבטה אותו והטיחה את ראשו בשולחן. בשל מעשיה אלה הפעוט בכה. בהמשך לכך, הנאשמת דחפה אותו לאחור עד שקיבל מכה בראשו, ולאחר מכן הנאשמת הטיחה אותו על כיסא בחוזקה חרף בכיו. מספר דקות לאחר מכן, כשהפעוט ישב על כיסא, הנאשמת משכה את ראשו לאחור בכוח עד שהוא נפל לאחור על הרצפה, אז הרימה אותו בכוח והטיחה אותו על כיסא.
הנאשמת, כך לפי הכרעת הדין, הצמידה את ידיו של הפעוט מאחור בעודו שוכב על בטנו "וישבה על גופו באופן שנמנעה ממנו יכולת תזוזה. כל זאת, חרף בכיו וניסיונו לטלטל את רגליו אשר מעידים על גרימת כאב לפעוט… במקרים שונים הנאשמת העמידה פעוטות שונים כשידיהם שלובות ופניהם מופנות לקיר למשך זמן ממושך, על אף שהפעוטות בכו והתקשו לעמוד ללא תזוזה לפרק זמן ממושך. כך למשל הנאשמת העמידה פעוטה כבת שנתיים וחצי כשפניה מופנות לקיר למשך 4 שעות תמימות, מבלי שיכלה להישען או להיתמך בדבר".
השופט קובו ציין בהכרעת הדין כי כל המעשים הללו בכללותם "מהווים סדרה ארוכה, חמורה ומתמשכת של אירועי התעללות ותקיפת קטינים".
"בחלק מהאישומים", כתב, "העובדות שהוכחו אינן עולות כשלעצמן כדי עבירת התעללות, ואולם רבים ממעשיה של הנאשמת מהווים התעללות בפעוטות ותקיפת קטינים במספר רב של מקרים. מדובר בסדרת מעשים מתמשכת שיש בה פוטנציאל רב לגרימת סבל או נזק לפעוטות, ויש בה משום אכזריות, הטלת אימה, ביזוי השפלה או דיכוי. כל זאת תוך שקיים פער כוחות רב, ויחסי תלות בין הנאשמת, הגננת, לבין העוללים הרכים בשנים. מעשי הנאשמת הטילו מרות ומורא על הפעוטות, והיה בהם משום ענישה והפחדה, תוך שניכר כי הפעוטות היו חסרי ישע לחלוטין אל מול הנאשמת".
