בית הדין הארצי לענייני עבודה דחה את ערעורה של חברת אינדקס הגליל תקשורת ועיתונות בע"מ, וקיבל את עמדת ההסתדרות לפיה הזכות לפיצויי פיטורים הקיימת למי שהעתיק את מגוריו לרגל נישואיו, בהתאם לסעיף 8(1) לחוק פיצויי פיטורים – חלה גם על ידועים בציבור.
מדובר בעתירה שהגישה אישה שהועסקה בחברת אינדקס הגליל, וביקשה לעזוב את עבודתה ולקבל פיצויי פיטורים על פי חוק, בשל העתקת מקום מגוריה בעקבות בן זוגה.
אלא שאז נמסר לה מהחברה כי נסיבות סיום העסקתה אינן נמנות עם הנסיבות המוזכרות בחוק פיצויי הפיטורים, משום שהיא לא נישאה לבן זוגה, השניים חתמו על הסכם ממון וערכו טקס נישואים שאינו דתי בשל מניעה הלכתית להינשא.
העובדת פנתה לבית הדין האזורי לעבודה וזה קבע כי על החברה לשלם לה פיצויי פיטורים.
החברה ערערה על פסק הדין וטענה כי מדובר בשאלה ציבורית רחבה הנוגעת להגדרת המושג נישואים כפי שמופיע בסעיף 8 (1) לחוק פיצויי פיטורים.
העובדת הוסיפה וטענה כי המחוקק לא בחר לציין במפורש כי הנישואים המוכרים לצורך התפטרות בחוק פיצויי פיטורים, הם נישואים על פי דין דתי בלבד.
לטענתה, יש בעניין זה כדי להצביע על כך שטקס הנישואים שערכה עם בן זוגה, הגם אם לא היה טקס דתי, מהווה נסיבה מספיקה כדי למלא אחר דרישות הסעיף בחוק פיצויי פיטורים, ואגב כך להביא לזכאותה לפיצויי פיטורים.
בית המשפט הארצי לענייני עבודה ביקש את עמדות היועץ המשפטי לממשלה, האגודה לשמירת זכויות הפרט, נשיאות הארגוניים העסקיים וההסתדרות, בסוגיה זו.
עמדת ההסתדרות הייתה כי קיומם של תנאים המעידים על רצינות הקשר בין בני זוג, די בהם כדי לזכות את העובד המתפטר בפיצויי פיטורים מבלי להידרש לטקס נישואים בכלל.
עוד טענה ההסתדרות, כי מוסד הידועים בציבור יצר תחליף למוסד הנישואים שלא היה רווח בעת חקיקת החוק, וכי יש מקום להרחיב את היריעה גם על ידועים בציבור שלא הייתה להם האפשרות להינשא על פי דתם ולספק להם רשת ביטחון סוציאלית בעת עזיבת מקום העבודה לצורך כינון תא משפחתי חדש.
בית הדין הארצי לענייני עבודה, בראשות כבוד השופט אילן סופר, השופטת חני אופק-גנדלר והשופטת לאה גליקסמן, דחה את ערעורה של חברת אינדקס הגליל וקבע כי יש לקבל את עמדת ההסתדרות, ו"לראות במי שקיים את שלושת התנאים הבאים כזכאי לפיצויי פיטורים לפי החוק: ויתור מצד העובד על מקום עבודתו, מעבר למקום מגורי בן הזוג המרוחק, וקיום מגורים משותפים".
בית הדין הארצי הסביר כי פסיקתו תואמת את החקיקה המתקדמת הנוקבת במונח "בן זוג" שאינו בהכרח בקשר נישואים, אשר חלקה אף נוקבת במינוח "ידוע בציבור".
כמו כן ציין בית הדין את פסיקת בית המשפט העליון במקרים אחרים שהובאו בפניו וגם בהם הוכר מעמדם של הידועים בציבור על דרך של פרשנות והרחבה. בית הדין קבע כי עקרון השוויון מחייב הרחבת המושג "נישואים" גם על ידועים בציבור, "גם אם הדבר ישית עלות כלכלית מסוימת על מעסיקים".
עו"ד הילה וינטרוב, המתמחה בדיני משפחה, התייחסה לפסיקה ואמרה: "גם בין הדין לעבודה כמו גם בתי המשפט לענייני משפחה הולך צעד קדימה בכך שמשווה את מעמדם של ידועים בציבור לבני זוג שנישאו. נכון שידועים בציבור במקרים רבים בוחרים מיוזמתם שלא להינשא. אך אין בכך כדי להוריד ממעמדם ולפגוע בזכויותיהם. שהרי כפי פסיקת ביה"ד יש לראות בידועים בציבור כ"בני זוג" ובכך לקדם את ערך השוויון בין בני זוג שבחרו שלא להינשא לבין כאלו שכן. אין כל סיבה כי זכויותיהם ייפגעו רק בשל כך שלא התמסדו. החלטה נכונה ובעיקר צודקת של ביה"ד".
