שופט בית משפט השלום בבת ים, שי משה מזרחי, קבע כי המדינה תפצה ב-1.15 מיליון שקלים, אדם שעבר טיפול בניקור מותני בבית החולים אסף הרופא ואשר בעקבותיו נגרמו לו נזק גוף ונכות צמיתה, הכול בשל התרשלות רופאי בית החולים ומרפאות החוץ, אשר טיפלו בו ולא זיהו בזמן את הזיהום שנוצר בשל הניקור המותני.
לפני מספר שנים, פנה התובע, אל רופאת המשפחה בקופת חולים "כללית" וקבל על כי "במשך 10 ימים תחושת רדימות ברגל שמאל ומעט ברגל ימין". בבדיקתו נמצא "במצב כללי טוב, תחושה שטחית מעט ירודה בכף רגל שמאל, בשוק שמאל", כעבור כמה ימים שב אל רופאת המשפחה בקופת החולים, הגיע ללא תיאום תור והתקבל מיד בטענה כי "אינו מסוגל לדרוך על הרגל שמאלית בשל חוסר תחושה.
התובע הופנה לבית החולים "אסף הרופא", שם חתם התובע על טופס הסכמה לביצוע ההליך. בגוף הטופס נרשם כי ההליך הינו "ניקור מותני". מתצהירו של התובע עולה כי בטרם בוצע בו הניקור, לא ניתן לו כל הסבר על ידי מי מאנשי הצוות הרפואי אודות הצורך בבדיקה, הסיבה לביצועה, הסיכונים הכרוכים בה "לרבות ובפרט אודות האפשרות לזיהום בעקבות ניקור מתני". עוד טען כי ממש בסמוך לניקור, התבקש התובע לחתום על טופס הסכמה ייעודי "לניתוח" כאשר המילה "ניתוח" נמחקה ומעליה נכתבו בכתב יד צירוף המילים "ניקור מתני".
בחקירתו הנגדית אישר התובע כי קרא את הטופס קודם שחתם עליו וכי קיבל דף נוסף שבו נכתב שאסור לו להיות חשוף לשמש וכי יתכנו כאבי ראש. לא נאמר לו דבר על דימום או כאב גב. לאחר הבדיקה ובראי כאבי הגב עליהם התלונן, "אמרו לי שזה יכול לקחת שבועיים שלושה…ושהכאבים האלה יעברו".
עוד עלה מתצהיר עדותו של התובע כי הניקור בוצע "על מיטת החולה" הבדיקה הייתה מאד טראומתית עבורו, שכן במהלכה נדקר לפחות כשלוש או ארבע פעמים ע"י רופא שלמיטב זכרונו היה מתמחה ועבר הדרכה על ידי רופא שעמד לידו "תוך שהוא ניסה לדגום את נוזל עמוד השדרה, אך ללא הצלחה". לאחר שהניסיון של הרופא לא צלח, ביצע לתובע את הניקור הרופא הנוסף הנ"ל שלבסוף הצליח לקחת את הדגימה.
כאשר המשיכו הכאבים מעבר לשבועיים שצוין, כך תיאר בתביעתו, הוא נבדק שוב ושוב ורק כעבור חודשים ארוכים הוברר כי הוא לוקה במחלה זיהומית של הדיסקים. המומחה הרפואי מטעמו קבע כי נכותו הצמיתה בשל אותה בדיקה הינה בשיעור 20%. המומחה ציין, כי "הסכמה מדעת לקויה לרבות אי מתן הסבר על אפשרות לזיהום מעידים על חריגה מטיפול נאות, תוך שהמדקר פעל באופן בלתי סביר ובניגוד לנורמות רפואיות מקובלות".
כמו כן, כך לפי המומחה, "חוסר התייחסות לאפשרות של זיהום באבחנה המבדלת לתלונותיו החוזרות והנשנות, אי ביצוע בדיקות עדכניות בזמן אמת והסתמכות על בדיקות ישנות מנוגדים לפרקטיקה הרפואית המקובלת והביאו לאיחור באבחון הזיהום, שנגרם בעת הניקור המותני, למרות הסימנים הקליניים שהצביעו על התפתחות זיהום, דבר שגרם לפגיעה בדיסקים, להרס של חוליות ולנזקים שנגרמו למטופל בעקבות כך".
גם בחוות דעתו וחקירתו של המומחה הרפואי, מטעם בית המשפט, עלתה המסקנה כי "יש קשר בין הניקור לבין הזיהום" ובית המשפט קבע שקביעה זו מקובלת עליו. עוד קבע השופט כי לאחר עיון בשלל הראיות, הוא הגיע לכלל מסקנה כי התובע עמד בנטל האזרחי להוכיח קשר בין הניקור שעבר לזיהום שהתגלה בו, באיחור.
"הפעלת מבחן השכל הישר בראי כל העובדות והראיות שעמדו לרשותי", כתב השופט בפסק הדין, "מוביל למסקנה כי הנזק נגרם על ידי הנתבעת, אם בשל ניקור מתני שהכניס חיידק לחוט שדרתו של התובע, אם במעקב רשלני משך חודשים, עד אשר הופנה התובע על ידי פסיכיאטר לבדיקות הדמיה חוזרות, אשר גילו את הנזק שנגרם לו. ציינתי כבר כי הנזק נגלה בדיוק באותן חוליות שעברו ניקור מתני ולדעתי אין מדובר במקריות או אקראיות שנבעה ממחלתו הקונסטיציונאלית של התובע. אשר על כן אני קובע כי הוכח קשר סיבתי בין הניקור לבין הנזק שנתגלה בחוליותיו של התובע".
______________________________________________________________
