שופטת בית משפט השלום בעכו, אביגיל זכריה, הורתה לבני זוג לשלם פיצויים בסך 20 אלף שקלים, כולל הוצאות ושכ"ט עו"ד לרופאת ילדים, אשר כתבו נגדה מכתב נאצה למחלקת שירות הלקוחות של קופת החולים בו היא עובדת.
התובעת, רופאת ילדים במקצועה, עובדת מזה כ- 25 שנים כרופאת ילדים במסגרת מרפאה של שירותי הבריאות בעיר בצפון הארץ. בתה של התובעת פרסמה בעמוד הפייסבוק שלה פוסט ובו היא כתבה נגד בני הנוער שסיימו ללמוד ועושים לדבריה: "רעש ולכלוך וזמבורות ונפצים באמצע הכביש עם מוזיקה גרועה ממש בפול ווליום, ולהפריע לשכנים, לנוסעים, להולכים, לבעלי החיים ולכל מי שיש לו קצת שכל בפדחת".
בעקבות הפוסט נכתבו תגובות ובין השאר כתבה הנתבעת "אויייי לנו רופאת ילדים כזו! לא הפלא שהבת כזו נבלה…יום אחד כמעט עקרה לילד שלי את היד בשביל בדיקת דם!", כמו כן תייגה את בעלה ורשמה: "תקרא את הפוסט של הבת הנבלה של הרופאת ילדים שעשתה לנועפ (הטעות במקור- א.ז) בדיקת דם והתאפקת לא להרוג אותה". בתגובה לאמור לעיל כתב הנתבע: "חחחחח למה אני לא מופתע ?!?! אישה קרה ואגואיסטית".
בעקבות הפוסט שלחה הרופאה לבני הזוג התראה בדבר נקיטת הליך משפטי נגדם בגין הפרסומים האמורים ואלה בתגובה שיגרו את מכתב התלונה ל"שירות לקוחות שרותי בריאות כללית". במסגרת המכתב התייחסו הנתבעים לפרטי האירוע הנטענים אודות בדיקת הדם לבנם.
בין השאר, טענו, כי מדובר היה במספר חוויות מבזות ומשפילות שעברו עם רופאת הילדים, הילד הביע התנגדות וחשש גדול מהבדיקה והרופא, על פי המכתב התנהגה אליו באכזריות, קרירות, נוקשות, חוסר אמפתיה וקשיחות. "היא תפסה את ידו בכוח ועיקמה אותה על מנת שתוכל לסיים את עבודתה ותו לא". בני הזוג גם הזכירו במכתב את הפוסט של בת הרופאה וכתבו: "כיצד ניתן לסמוך על רופאה אשר תומכת באמירות אכזריות נגד ילדי העיר?".
הנתבעים טענו להגנתם, כי הפרסומים נשוא התביעה מתארים עובדות כהוויתן, חוסים תחת חופש הביטוי ואינם בגדר לשון הרע. עוד נטען כי לא הייתה לנתבעים כל כוונה לפגוע או להזיק לתובעת וכי הפרסום נעשה בתום לב. עוד נטען כי הפרסומים "מהווים הבעת דעה לגיטימית בדבר טיב עבודתה של התובעת ואופייה ובדבר החוויה הקשה שחוו הנתבעים ובנם".
השופטת זכריה קבעה לבסוף, כי הפרסום בפייסבוק אינו מהווה לשון הרע. "לטעמי", כתבה בפסק הדין, במסגרת מכלול השיקולים והאיזונים שבית המשפט נדרש להם, הרי שמדובר בביקורת שיכולה להיחשב כלגיטימית, גם אם לא נעימה, המתארת תחושה סובייקטיבית של הנתבעים – כמטופלים או כהורי מטופל לגבי טיב הטיפול שניתן לילדם הפעוט, ע"י התובעת. בהתחשב במכלול הנתונים לא מצאתי כי דברי הביקורת היו מוגזמים או כללו מילים קשות או גידופים. הדברים התמקדו בחוויית הטיפול השלילית שחוו הנתבעים והתנסותם הסובייקטיבית".
אולם, באשר למכתב התלונה, ציינה השופטת כי בני הזוג ישלמו לרופאה פיצויים ללא הוכחת נזק: "מבלי לפגוע בנתבעים שלא לצורך נראה כי הנתבעים סברו שיהיה במכתב התלונה כדי לסייע בידם באופן כלשהוא להדוף את התובעת ודרישותיה ביחס לפרסום הראשון. משהבינו – ככל הנראה לאחר הגשת התביעה – כי הדבר לא סייע בידם אלא אפשר ולהיפך, בחרו הם לחזור בהם מהנטען, איש איש על פי דרכו… אופי הפרסום, היקף הפרסום, הביטויים הקשים האמורים בו, היעדר תום הלב הגלום בו ואי האמונה באמיתות האמור בו כפי שעלתה מעדויות הנתבעים בעצמם, לרבות ביחס למועד הפרסום בפועל ולא רק בדיעבד אל מול הפגיעה בשמה הטוב של התובעת במקום עבודתה והפסיקה הקיימת ובשים לב למעמדה של התובעת כרופאת ילדים בקהילה – מוביל למסקנה כי יש להטיל על כל אחד מהנתבעים חיוב בסך של 7,500 שקלים ובסך הכול 15 אלף שקלים לשניהם יחד".
_________________________________________________
