שופט בית משפט השלום בבת ים, שי משה מזרחי, דחה תביעת נזיקין נגד בית החולים פוריה בצפון ומשרד הבריאות שלטענת בני משפחה של אשה שנפטרה, צוות בית החולים "פוריה" התרשל בטיפול במנוחה בעת שהייתה נתונה בטיפולו. השופט גם חייב את בני משפחת המנוחה ב-15 אלף שקלים הוצאות.
על פי התביעה, המנוחה, סבלה מהשמנת יתר חולנית, בגינה עברה לפני כתשע שנים, ניתוח אלקטיבי להצרת קיבה אשר בעקבותיו נוצרה לטענת התובעים שרשרת של מחדלים וטעויות שהביאו בסופו של יום לקיפוח חייה חצי שנה מאוחר יותר. הרשלנות הנטענת בכתב התביעה היא כלפי בית החולים פוריה, אשר בכתליו נותחה המנוחה.
מהלך הניתוח והאשפוז לאחריו תוארו כתקינים וללא סיבוכים. תועד כי לאחר הניתוח טופלה באמצעות טיפול שמרני שכלל משככי כאבים על פי הצורך, מתן נוזלים, וכן פיזיותרפיה נשימתית בהשפעה טובה. עוד הוסף בסיכום האשפוז כי במהלך אשפוזה עברה ייעוץ תזונתי ע"י דיאטנית. בטופס השחרור צויין כי היא "במצב טוב, ללא תלונות או כאבים עם המלצות להמשך טיפול ומעקב". עשרה ימים לאחר מכן הייתה בביקורת שם צויין: "כשבועיים אחרי שרוול, ירדה 10 ק"ג… אין חום, אין הקאות…בטן רכה, צלקות תקינות". לאחר חודש חלה החמרה פתאומית במצבה היא אושפזה וכעבור כמה חודשים נפטרה.
בני משפחת המנוחה ציינו בתביעה כי בית החולים "פוריה" התעלם התעלמות רבתית ממעקב קפדני ומתחייב אחר המנוחה. השתלשלות האירועים כמכלול הובילה להתדרדרות במצבה של המנוחה עד לכדי פטירתה ולא טיפל כהלכה בהקאה המתמשכת ממנה סבלה המנוחה ואף לא ניסה לרדת לשורש הבעיה שגרמה לה להקאות ועצם העובדה שהמנוחה ירדה במשקל בצורה מואצת וחריגה הייתה צריכה להדליק נורות אזהרה לצוות המטפל- דבר שלא קרה.
השופט מזרחי, כתב בפסק הדין, כי "לאחר ששקלתי טענות הצדדים ועיין במכלול הראיות שהוגשו, הגיע לכלל מסקנה כי דין התביעה להידחות". השופט הבהיר כי נטל הראיה מוטל על שכמם של התובעים הן משום שלא טענו להיפוך הנטל והן משום שלא הובאו לפניו כל נימוק או ראיה המצדיקים להורות על היפוך.
"לא הוגש תצהיר של אף אחד מבני משפחתה,, הוסיף השופט, "המפרט את הטענות להעדר הסכמה מדעת, ובפרט לגבי הטענה להעדר הסברים אודות הסיכון למוות. יובהר כי גם לו שוכנעתי כי לא ניתנו ההסברים הנטענים בענייננו ואין אלו פני הדברים, היה על התובעים להראות בנוסף כי לו הוסברו לה מלוא הסיכויים והסיכונים, הרי שהמנוחה הייתה מסרבת לעבור את הניתוח. ברם, הנתונים שהוצגו לפני מעלים כי המנוחה סבלה מהשמנת יתר (חולנית) מגיל צעיר וניסתה דיאטות שלא צלחו ולכן ניתוח השרוול היה בגדר יעד שהציבה לעצמה שלאחריו תכננה להשתלב במעגל העבודה במסגרת גן ילדים".
השופט מזרחי הוסיף: "אף ההכנות לקראת הניתוח, לרבות הבדיקות השונות שנאלצה לעבור לפני הניתוח מעידים על נחישותה של המנוחה לעבור את הניתוח מתוך מטרה לתרום לשיפור איכות חייה. לדאבון הלב, התוצאה הייתה טרגית, אולם לא עלה בידי התובעים להראות כי לו ניתנו מלוא ההסברים למנוחה הייתה מסרבת לעבור את הניתוח".
____________________________________________________________
