שופטת בית משפט השלום בעכו, שושנה פיינסוד-כהן, זיכתה את תושב הצפון, מעבירות ביצוע עבודות בנייה ושימוש הטעונים היתר ללא היתר ושימוש חורג בקרקע חקלאית. השופטת כהן קיבלה את דברי בא כוחו של הנאשם, עו"ד שלומי בלומנפלד, שכל קשירתו של מרשו לביצוע העבירה נשענת על הודאתו בביצוע עבירה, שנגבתה ללא מתן זכות היוועצות ובהודאה נפלו פגמים, שכן היא לא כללה את זיהוי הנכס שבו מדובר. "אין לקבל את ההודאה כמפלילה את הנאשם ויש להורות על זיכויו מחמת הספק", כתבה השופטת בהכרעת הדין.
על פי כתב האישום, במהלך חודשים מאי עד אוקטובר שנת 2012, בנה הנאשם מבנה בן שתי קומות, קומת קרקע בת 225 מ"ר וקומה ראשונה בת 215 מ"ר, סך הכל 400 מ"ר, ללא היתר. המקרקעין עליהם נבנה המבנה מאדמות כבול, נמצאים מחוץ לתכנית המתאר, אך בתוך תחום תכנית מתאר מופקדת, שטרם אושרה והשטח מוגדר בה כשטח משולב.
עוד נטען בכתב האישום כי הבניה מצויה תוך רדיוס המגן של קידוח יסעור 3, לפיכך, הבניה הינה פוטנציאל לזיהום המים המופקדים מן הקידוח. מים אלו הינם מי שתיה לישובים באזור הגליל המערבי ומפרץ חיפה. כתב האישום פירט כי הנאשם הינו מי שזכאי להירשם כבעלים של הזכויות במקרקעין הנ"ל, המשתמש בפועל במקרקעין, האחראי לביצוע עבודות הבנייה והשימוש, ומי שמוטלת עליו החובה על פי דין לקבל היתר המתייחס לעבודות הבנייה נשוא כתב האישום.
המדינה טענה כי קיימת הודאה של הנאשם בבניה, כאשר הוא קשר עצמו לבניה והודה למעשה בכל העבירות המיוחסות לו, הוא הודה כי בנה מבנה ללא היתר וכי המבנה מצוי בקרבה, אשר מידתה אינה מפורטת לקידוח המים.
מנגד, סניגורו של הנאשם, עו"ד בלומנפלד, כפר בכל הנטען בכתב האישום וטען בין השאר לאכיפה בררנית. לדבריו, כתב האישום הוגש כנגד נאשם אחד וישנם לפחות עשרה אנשים הרשומים כבעלים זכויות באותו גוש וחלקה שלא הועמדו לדין. הסניגור טען גם לעניין זיהוי המקרקעין וכן בנוגע לזיקת הנאשם לקרקע. כן הציף שאלות בדבר מומחיותו ודרישת המומחיות של מודד שטח המבנה. לשיטת עו"ד בלומנפלד, במהלך חקירתו של הנאשם לא נשמרה זכותו להיוועץ בעורך דין לפני החקירה.
השופטת פיינסוד כהן, קיבלה את דברי עו"ד בלומנפלד וזיכתה את הנאשם מהעבירות המיוחסות לו. בהחלטתה ציינה השופטת, כי ייתכן מצב שבו הנאשם השיב לכל השאלות של הפקח כשהוא בכלל מתייחס למבנה אחר. על כן, כך לפי החלטתה, "לא הוכח במידה הנדרשת בפלילים, כי הנאשם זהה בחקירתו את המבנה לגביו השיב על פי תמונה או תמונות אשר הוצגו לו."
השופטת ציינה עוד כי שתיקת הנאשם יכולה לשמש כחיזוק ואף סיוע להודאתו בביצוע העבירה המפורטת, אולם "שתיקתו לא יכולה להשלים את החוסר בראיות המדינה באשר לזיהוי המבנה או לקשר בין הודאתו למבנה".
"נכון הוא", כתבה בהחלטתה, "כי יכול הנאשם פשוט לקום על רגליו ולהודיע בבית המשפט כי הודאתו לא מתייחסת לאותו מבנה ולהפליל עצמו ביחס למבנה אחר. אולם, אמירה שכזו יהא בה כדי לקבוע כי שתיקת הנאשם יכולה לא רק לשמש כחיזוק או סיוע לראיות המאשימה אלא גם כהשלמה לחוסר בראיות המאשימה. לכל האמור לעיל מצטרפת העובדה כי מלכתחילה ההודאה נגבתה מבלי שניתנה לנאשם הזכות להיוועץ עם עו"ד".
השופטת סיכמה בהכרעת הדין: "כאשר כל קשירתו של הנאשם לביצוע העבירה נשענת על הודאתו בביצוע עבירה, אשר נגבתה ללא מתן זכות היוועצות עם עו"ד וכאשר באותה הודאה ממש נפלו פגמים, שכן אינה כוללת כל זיהוי של הנכס בו מדובר, אין לקבל את ההודאה כמפלילה את הנאשם ויש להורות על זיכויו מחמת הספק".
___________________________________________________
