שופטת בית משפט השלום בנצרת, רים נדאף, דחתה תביעה לפיצויים של ילדה שנפלה בגן משחקים, בעיר נוף הגליל, ממתקן האומגה ונפצעה. השופטת קבעה כי לא הוכח כי המתקן לא היה תקיף וחייבה את אמה של הילדה לשלם לעיריית 5,000 שקלים שכר טרחת עו"ד והוצאות.
בכתב התביעה, נטען, כי ביום האירוע ביקרה התובעת, שהיתה בת 13, בגן השעשועים שברחוב דרך העמק בנוף הגליל, עם חבריה ומשפחתה. היא ביקשה לעלות על מתקן ה"אומגה" בגן ולגלוש בו, היא קפצה ותפסה את ידית האחיזה הנמצאת במסילה כדי לגלוש עד סוף המסילה. או אז ותוך כדי גלישה בירידה במסילה, ידית האחיזה נתקעה בפתאומיות כנטען, והתובעת נזרקה בעוצמה על הרצפה ונחבלה במרפק שמאל. התובעת נלקחה לבית חולים העמק, עברה בהרדמה מלאה ניתוח נחבשה בסד גבס ואושפזה 4 ימים בבית החולים. התובעת צירפה לכתב התביעה חוות דעת רפואית של מומחה לאורתופדיה שקבע כי לילדה נותרה נכות בשיעור 10%.
התובעת, באמצעות אמה, טענה כי ה"עירייה התרשלה כלפיה בכך שהציבה בגן השעשועים לשימוש הציבור מתקן פגום, לקוי, לא בטיחותי או מסוכן, שידית האחיזה בו פגומה או בלתי בטיחותית". עוד טענה כי יש להעביר את נטל הראייה לנתבעת "מכח הכלל של הדבר מדבר בעד עצמו וכן מכוח העובדה שהמדובר בדבר מסוכן".
העירייה, עצמה מנגד הכחישה, כל אחריות בגין התאונה, התנגדה להעברת נטל ההוכחה, וטענה כי ככל שייקבע כי קיים סיכון כלשהו במתקן, הרי סיכון זה נגרם בידי החברה אשר התקינה את מתקני השעשועים בגן, היא צד ג'. עוד טענה הנתבעת לאשם תורם מכריע של התובעת והוריה.
בפסק הדין השופטת נדאף קבעה כי אומנם, גם העירייה וגם החברה שהתקינה את המתקנים "חבות חובת זהירות מושגית כלפי התובעת", כאשר העירייה חבה חובת זהירות מושגית כלפי הבאים בשעריה והחברה חבה חובת זהירות כלפי התובעת מכוח היותה החברה שתכננה את הגן והתקינה את המתקנים. אך לדבריה, הרי שהמתקן עצמו היה תקין לחלוטין ולא עלה בידי התובעת להוכיח את נסיבות קרות התאונה כנטען על ידה, ובכלל זה, לא עלה בידיה להוכיח כי הנתבעת והחברה התרשלו או הפרו כלפיה חובת זהירות קונקרטית.
"אני מאמינה לתובעת", נכתב בפסק הדין, "כי נפלה באתר הנתבעת, בגן השעשועים, ועל כך אין גם מחלוקת בין הצדדים, אך זו הייתה לטעמי נפילה רגילה כתוצאה מפעילות של גלישה במתקן, ולא כתוצאה מהיתקעות ידית הגלישה באמצע קורת הגלישה של המתקן תוך כדי גלישה מהירה".
השופטת נדאף הוסיפה: "עצם הנפילה של התובעת אין בה בכדי להקים חזקה בדבר אי תקינות המתקן, ומוטל עליה להוכיח כי נפילתה נבעה מליקוי במתקן, ליקוי בבנייתו או ליקוי בהתקנתו, אלא שהתובעת כשלה מלהוכיח כי נפילתה אירעה בשל רשלנות או הפרת חובה חקוקה מצד הנתבעת או החברה. התובעת כשלה מלהוכיח קיומו של פגם, מפגע או מכשול במתקן, ליקוי בבניית המתקן או בהתקנתו, ולרבות במסלול הגלישה בו, שגרם כביכול להיתקעות ידית הגלישה".
