בית המשפט המחוזי מרכז, דן לאחרונה בשאלה האם נפילת עץ על רכב נוסע מהווה תאונת דרכים כהגדרתה בחוק הפלת"ד. המקרה אירע בשנת 2012, כאשר התובעת נסעה ברכבה באחד היישובים בשרון, כשלפתע שמעה קול רעש וחשה חבטה חזקה בראשה.
לאחר מכן התברר כי עץ דקל גדול מגינת הנתבעים 2-3 נפל על הרכב כאשר הוא גורר עמו חוטי חשמל. כתוצאה מהתאונה נגרמו לתובעת נזקי גוף ולאחר שחולצה מהרכב יחד עם בנה, פונתה לבית חולים באמצעות אמבולנס.
הצדדים נחלקו האם מדובר בתאונת דרכים, שאז החבות לפיצוי התובעת היא על חברת מנורה, המבטחת את רכב התובעת, או שאינה תאונת דרכים ויש לבחון את המקרה על פי הוראות דיני הנזיקין הכלליים.
סע' 1 לחוק הפלת"ד מגדיר תאונת דרכים כמאורע שבו נגרם לאדם נזק גוף עקב שימוש ברכב מנועי למטרות תחבורה. עיקר המחלוקת היא האם קיים קשר סיבתי בין השימוש שעשתה התובעת ברכב לבין הנזק, שכן אין חולק שהיא עשתה שימוש ברכב בעת האירוע למטרות תחבורה, וכי נגרם לה נזק גוף.
השופט צבי ויצמן הביא את קביעת בית המשפט העליון לפיה עצים העומדים בשולי הדרך הם חלק מסיכוני הדרך. "אין להבחין בין עץ הנופל על נוסעי מכונית ופוגע בהם לבין גשר כבישים המתמוטט עליהם ופוגע בהם. קרבתו של גשר הכבישים שקרס לסיכוני התעבורה אינה פחותה מזו של העץ שניטע בצדי הדרך". אלא שבא כוח חברת הביטוח ביקש לאבחן בין עצים הנטועים בצד הדרך, לבין עץ הנטוע בחצר פרטית כמו במקרה הזה, שלדבריו מהווה "אלמנט זר".
השופט לא קיבל את ההבחנה, וקבע כי "דינם של עצים אלו שווה ואין עילה של ממש לחלק בניהם כל עוד אפשר שנפילתם תסכן את המשתמשים ברכב בדרך בשל נפילתם". עוד הוסיף השופט כי, "ראוי שנבוא ונפשט את הסוגיה המשפטית שעניינה בגבולות הגדרתה של "תאונת הדרכים" במשקפי השכל הישר מבלי להרבות בפלפולים וחילוקים".
